this is going to be longgg

כ"כ הרבה קרה מאז הפעם האחרונה שעידכנתי
כל יום כאן מרגיש כמו שנה.
לפעמים אני אומרת לבת שבע- "נכון אתמול כשהיינו ב..." והיא כזה- זה היה היום!
זה כ"כ מבלבל...
יום רביעי יצאנו לביי אוף איילנדז ובדרך משום מקום ראינו טרמפיסט, אין לי מושגגגג למה עצרנו לו. סתם החלטתי לעצור וזהו.
קיצר אנחנו כזה- הלו, וור דו יו נייד טו גו?
והוא- ישראליות??
מסתבר שהוא ישראלי העונה לשם אמיר מרעננה.
המשכנו איתו לפאייה בבי אוף אילנדז ועצרנו בדרך בחוף מהממם. מסתבר שהוא היה חודש במלבורן באוסטרליה בבית חבד ונורא התחזק שמה ואז בשבוע האחרון נפל על שתי משפחות נוצריות שכל הזמן טחנו אותו בשאלות ועירערו אותו ואז הוא נפל עלינו והוא בטוח שזה חלק מהמאסטר פלאן של ה' שהוא נפל על "רוחניקיות" [ככה הוא קורא לנו] שיענו לו על כל השאלות. דיברנו שעות על דת וכאלה והמשכנו איתו לאכסנייה זולה בטירוף שנראית כמו מלון מיליון כוכבים איפשהו עם נוף עוצר נשימה.הכנו אורז והצלחנו לשרוף אותו אז הלכנו על חביתות ולישון.
למחרת קמנו ויצאנו לדרך. אין צורך לציין כמה קל זה כשאמיר נוהג ואני מנווטת. סוף סוף אפשר להנות מהדרך ולהירגע.במקום לנסוע על הכביש הראשי עשינו סיבוב דרך מלא מקומות קטנים ומדהימים ובכל מקום עצרנו לתפוס תנומה קלה ולהסתלבט...היתה עיירה קטנה עם יאכטות ומזח ואני הסתובבתי שמה ודיברתי עם אנשים. זה כזה כייף אתה פשוט מסתובב לך ועושה- הלו לאנשים ואז מתחילה שיחה שיכולה להימשך מלא זמן וסתם מכלום.
ניסינו למצוא את הדרך חזרה לכביש הראשי אז אני עם המפה הצבעתי לה איפה אנחנו ושאלתי אותה איך חוזרים לכביש אז היא כזה- הרגע הגעתי לכאן ואני בכלל לא מפה וגם אין לי את המשקפיים אז אני לא רואה כלום.. אחרי הקדמה כזאת אתה מצפה שהיא תניח לך אבל היא עשתה לנו הרצאה של שעה איך אם הכביש בצבע אדום במפה סימן שזאת דרך סלולה וכל מיני שטויות שכולם יודעים על מפות. מאז זה הפך לקטע כזה שלנו- "אין לי מושג איך קוראים לי... אני בכלל לא רואה איפה אני..." וכו וכו
המשכנו לאזור הרגעות ובת שבע ואמיר החליטו לישון באוהל שמה. אני אמרתי שאני אשן במכונית מאלפי סיבות שאחת מהן היתה שפאקינג ירד גשם-!!!
אבל אז עצרה מכונית והאנשים שמה אמרו לנו שנורא מסוכן לעצור שמה אז התקשרנו להיט ונסענו לבית של "הייזל" זקנה בת 72 מצחיקה שלא מפסיקה לדבר.
כל הבית שלה פועל על מחזור וכאלה והכל היה נורא מוזר. אמיר הכין לה אוכל ואכל איתה ואני ובתשבע הכנו לעצמנו.. הכול היה שמה פשוט- מוזר אז בכלל לא רצינו להתקלח. אבל היא היתה נורא נחמדה.. שמה לנו מוזיקה על ישו וכאלה ודיברנו על הנצרות והיהדות.
האנשים האלה מדהימים הם כ"כ אוהבים את ישראל- יותר מאיתנו נראה לי!! היא ידעה קצת עיברית ואת הא"ב העיברי וגימטריה...
והיא כעסה שמציגים אותנו רע בתקשורת ושלא כותבים איך הערבים הורגים אותנו..
בכל אופן בבוקר לאות תודה סידרתי לה את הטלויזיה. הבן שלה קנה לה מכשיר שמסדר את החיבורים של הדיוידי והוידיאו ככה שלא צריך לחבר כל פעם כבל אחר לטלויזיה אז חיברתי לה שמה את כל החיבורים והיא נורא שמחה. ודפקה לאמיר וואחד בוסה כשעזבנו ואז לכל אחת מאיתנו כדי שלא נרגיש מקופחות.

יום חמישי נסענו ונסענו ואז החלטנו שבא לנו לדוג אז מישהו אמרנו לנו שכדאי לנו בכף רינגה אז חזרנו אחורה וירד גשם אז דגנו בגשם והיה כייף!!! קפוא, אבל כייף.
אני הייתי ממש קרובה לדוג אבל הדגים רק אכלו את הפיתיון והלכו... זה היה כמו להאכיל חיות בגן חיות עם חוט...
המממ...לא נורא.
משם חזרנו לקאייטיה לישון בחוות בקר אצל מיכל ופיט. מיכל היא ישראלית אז היא דוברת עיברית והם נחמדים לאללה.. יש להם בית יפיפה וכ"כ שונה מאיפה שישנו אתמול. ונמצא אצלהם עוד ישראלי בשם מיכאל שמסתבר שדיברתי איתו בטלפון לפני שטסתי דרך למטייל.. בכל אופן מיכל עשתה כביסה לכולנו ואכלנו בערב פלאפל. והבת שלה היא רבנית רפורמית בארץ אז הם יודעים על שבת והם עשו מלא פעמים שבת אז נישאר אצלהם כנראה אפילו שיש להם מלא כלבים ואני קופצת כל פעם שאחד מהם מתקרב אלי.
היה לנו קטע היסטרי אתמול!!
היינו בקניות וחיכינו בחנייה שמיכל ומיכאל יחזרו גם..
פתאום היתה אזעקה בול כמו של המלחמה.
אני בתשבע ואמיר מסתכלים אחד על השני בהלם ולא מבינים מה זה אמור להביע. מה אזעקה אומרת בניו זילנד?
נלחצנו לרגע ואנחנו רואים שכולם רגועים סביבנו אז אנחנו כזה לזוג נשים- מה זה??? והן מסבירות לנו שזה האזעקה כשיש אש או משהו..
ואנחנו כזה- אההה בישראל זה אומר מלחמה!! טילים!!! והן כזה- לאלאלאלאלאלאאאא נו מייסלז.
לקח לנו שעה להירגע!!

זהו בכל אופן
אני מנסה להעלות תמונות וזה כבד בטירוףףףףף נראה מה יצא מזה
כי לכתוב את כל הסיפור הזה לקח לי כמעט את כל הזמן.

הרבה אהבה.
ברוריק