CHRISTCHUTCH

אהלן לכולם!!

שבוע לא קל עבר על כוחותינו.
לא קל זאת מילה חמודה לעומת השבוע האחרון...
מלבד העובדה שדפקתי את המצח במדף כשציחצחתי שיניים ועשיתי לי קבוטה רצינית וכואבת, ונלחמתי עם הזיפזפ של השקש בלילה ועפה לי היד לשפה וחטפתי גם שמה מכה, ו-אבד לי הפלאפון ליום שלם [רק כדי לגלות אותו אח"כ על הריצפה של האוטו] והיו לי בחילות איומות ולא הצלחתי לאכול כמעט כלום, מעבר לכל זה.. התחילו לצוץ בעיות שלא קשורות בכלל לטיול ומתייחסות יותר לבני אדם מה שהוביל בסוף לפיצול שלי ושל בתשבע מאמיר בתהליך ארוך, מייגע, עצוב, דרמטי, סוחט נפשית ברמות שאי אפשר לתאר ומאוד מאוד מסובך.
וזה מה שעבר עלי השבוע.
אחד היותר מחורבנים מאז שהגענו לכאן.
הייתי מפרטת יותר אבל כבר הפסקתי לעקוב מי קורא לי את הבלוג אז נשאיר את זה ככה.

בכל אופן השבוע התחיל דווקא נחמד. הממ.. גורדי לקח אותי ואת שבע לעשות קייאקים באגם ליד הבית שלהם ואז נסענו לעשות קניות ואכלנו שקשוקה וקציצות טונה מעשה ידי להתפאר [שבע לא אהבה.. ^*!~$] קמנו ביום שני ולמרות המזג אוויר המחורבן שרודף אותנו נסענו לנלסון לייקס וישנו שמה בלודג'. היה לנו קשה מאוד לתכנן איזה מסלול נעשה בגלל המזג אוויר שהיה גשום והרוחות אז ויתרנו על בקתת אנג'לוס שאמורה להיות שווה אבל ממוקמת על ההר ובחרנו לעשות את המסלול סובב האגם. בכל אופן יצאנו ביום שלישי בצהריים כי לפי התחזית בצהריים הגשם היה אמור להפסיק. הלכנו בתוך יער אז לא ממש הרגישו את הטיפות אבל הנוף היה קצת מאכזב כי העננים האפורים הסתירו הכול. מה שכן זה הפך את המסלול לבוצי וככה הכול היה הרבה יותר אתגרי ומרגש. היו הרבה חליקות קטנות כאלה ודילוגים מעל ביצות. ממש ממש נהנתי מהקטע הזה, זה כ"כ בנוי בשבילי, טיפסתי על אבנים ועצים שנפלו, ומדי פעם יש נהרות קטנים שצריך לחצות ובכל אחד יש אתגר אחר וצריך למצוא מסלול של אבנים שאפשר לעבור דרכו ואני נהנתי מזה בטירוף. הייתי קופצת לי לגדה השנייה תוך שניות ומחכה לשבע ואמיר שיסתבכו להם לאיטם בכל מיני ניסיונות לחצות באזורים רדודים יותר.
טוב אז זה היה החלק הנחמד. הגענו לבקתה אכלנו אורז שרוף והתארגנו לשינה. זה די מגניב לישון בביקתה באמצע מסלול, יש שתי קומות של דרגש ארוך ארוך ועליו מזרונים וככה אתה ישן עם עוד איזה 10 איש בשורה אחת. אבל באמת שכולם נחמדים ואתה מדבר איתם ומחליף חוויות.
בכל אופן קמנו למחרת שוב לגשם וכדי לחסוך 3 שעוות מהמסלול בחרנו לחצות את הנהר. הנהר היה גועש ברמות בינלאומיות. בהתחלה הורדנו נעליים וחצינו את כמה נהרות קטנים וחשבנו שזה הנהר שכולם מדברים עליו. המים היו קפואיייים ברמות שאתה צורח כבר ולא מרגיש את הרגליים. ואז לבשנו נעליים והמשכנו רק כדי לגלות את הנהר האמיתי. למזלנו בדיוק עברה קבוצה של מלא אנשים וראינו איפה הם חצו כי באנו לחצות במקום לא טוב. וגם היו שמה זקנים וכשראינו שהם עושים את זה ידענו שאולי בכל זאת אנחנו גם נצליח. הם הלכו בשלשות והחזיקו אחד את השני כי הזרם כ"כ סוחף אז החזקנו ידיים אני אמיר ושבע וחצינו. היה אדיררר... הזרם מעיף אותך ואתה נלחם איתו כדי ללכת. לא משנה :) העיקר חצינו והמשכנו שוב במסלול שאם הוא לא היה גשום ובוצי סביר להניח שהוא היה די משעמם.
חזרנו ללודג' בצהריים וסתם העברנו את הזמן, ראינו "חברים" והיה באחד הערוצים גיבורים ונמלטים ואני החזקתי את עצמי לא לזפזפ [למרות שלפעמים התפלק לי] כי הפרקים שלהם ממש מתקדמים לעומת איפה שאני הייתי כשעזבתי את הארץ.
יום חמישי נסענו לכרייסטצ'רץ'. הצטרף אלינו ניקולס בחור חמוד מגרמניה שיצא לי לדבר איתו המון על ישראל ובעיית הערבים והשואה ורק אז לגלות שהוא מגרמניה.. סתם אבל הוא ממש ממש נחמד וגם הוא אהב אופספרינג אז יכלתי סוף סוף לשים את זה באוטו. נהגנו המון שעות, החלפתי את אמיר באמצע ואני נהגתי את החלק האחרון שבו מגיעים לעיר אפילו שאני שונאת לנהוג בעיר במיוחד שאין לנו מושג לאן. הגענו לאכסנייה חמודה לאללה עם המון ישראלים והעברנו שמה לילה גורלי וארוך שבסיומו הוחלט שאני ושבע ממשיכות ונפרדות מאמיר.
בבוקר הלכנו לסטארבקס לקפה ורשימת החלטות לגבי יום שישי ואז הלכנו לפאק אנד סייב כי נגמר לנו כל האוכל והיינו צריכות להצטייד בהכל מחדש. עכשיו אנחנו בבית של ליאת ורוי, הם ישראלים שמשכירים חדר בבית שלהם ונלך להתפלל בבית חב"ד הלילה. לאן נמשיך מכאן אין לנו מושג. בגדול תיכננו להישאר קצת כאן בגלל הבשר אבל לכל הרוחות גם להם אין פה בשר-!!! יש בעיה עם השחיטות ואין בשר כשר כרגע. הלכנו למסעדה הכשרה ואכלנו פיתה עם חומוס ופסטרמה שהגיעה מסתבר מאוסטרליה אבל זה נורא איכזב אותנו והפיתה יש לציין לא היתה טעימה מי יודע מה.
אה וקטע מצחיק- בית חב"ד נמצא בבית מס' 450 A ואנחנו נכנסו ל-450 ונראה לי היה שמה איזה.. בית בושת, אהם או לא יודעת מה כי זה הרגיש כמו כניסה למועדון פרטי והיה שלטים שלא להיכנס מתחת לגיל 18 אז באנו לברוח כי הי, זה לא בית חבד ואיזה אישה מבוגרת אחת פתאום הופיעה במין חלון ועושה לנו כזה אני שומעת אנשים במדרגות ואז הסברנו לה שטעינו ורצנו משמה. טוב זה היה קצת משעשע...
בכל אופן..

אז זהו.
נקווה שיהיה שקט.
עכשיו הפרסומות :)