richmond

אהלן לכולם ושבת שלום.
אצלנו שבת כבר יצאה סוף סוף. אומנם ב-10 בלילה אבל הי, זה גם משהו.

בסוף נשארנו לנו בריצמונד עד יום רביעי בבוקר. פיליפ הבחור שישנו אצלנו מצחיק בטירוף, ז"א הוא קצת מוזר :| ובלילה האחרון הגיעו איזה עוד 5 ישראלים והיינו בתפוסה מלאה. כל יום הלכנו לדוג וכרגיל לא תפסנו כלום אפילו שאמיר הכין פיתיון-על ודחף את כל הפיתיונות שלנו לתוך שקיק וקשר את זה ושם 2 קרסים..
בכל אופן ביום רביעי יצאנו לטרק "אייבל טזמן" עם כל הציוד על הגב. כן כן.. שקש"ים גזייה ואוכל ל-3 ימים. ואמיר סחב גם את האוהל רחמנא לצלן עליו. בגדול אמורים לתכנן את השינה לפי כמה קילומטרים אתה צועד ביום אבל בגלל שנזכרנו מאוחר וכל הבקתות והאתרי קמפינג היו תפוסים ובגלל שצריך להתאים את הכול לזמני הגאות והשפל כדי לחצות במקומות מסוימים נאלצנו לסדר את המסלול שלנו בצורה מאוד משונה. ככה שביום הראשון צעדנו רק שעה וחצי ואז התפננו על החוף המהמם, למחרת צעדנו איזה 12 קילומטר אבל התחלנו מאוד מאוחר כי השפל היה רק ב- 2 ויכלנו לחצות כבר ב-1. אגב זה אחד המדהימים, יש אגם עצום שאתה בכלל לא מאמין שאתה אמור לחצות אותו ואז תוך שעה כולו נעלם ואתה הולך על החוף וזה פשוט יפיפה. בכל אופן ביום השלישי לצערנו נאלצנו לצעוד 23 קילומטר שזה המווווון. וזה בכלל יום שישי ככה שזה לא היה אחד הדברים החכמים שעשינו אבל לא היתה ברירה.

אה וגם סחבתי מזרון חדש שקניתי, פשוט שלישון באוהל על הריצפה הקרה זה אחד הדברים היותר נוראיים שאפשר לעשות ואני יכולה לדעת כי עשיתי את זה פעמיים אז אמרתי לעצמי שלא משנה כמה לילות אני עוד אשן באוהל הזה- אני צריכה מזרון מבודד. התיק אגב היה כבד בטירוף. זה לא נעים הדבר הזה... לארוז אותו היה אחד הדברים, הייתי צריכה להעיף את כל השטויות שארזתי בארץ.. אלפי גופיות צבאיות שמעולם לא פתחתי אפילו וכפפות- ? וכולם צוחקים עלי מכל הדברים ששלפתי מהתיק.. מילאתי איזה 2 שקיות בדברים שמעולם לא השתמשתי בהם. אה ושקית שלמה רק של תחתונים. מה אני צריכה 30 זוגות תחתונים?? הממ.. אמא! אבל זה בסדר אמא כי אני ואמיר עושים תחרות "האמא הפולנייה" ושלו מנצחת.!! ;)

נחזור לטרק..
בהתחלה לקחנו water texi לטוטראנואי והיינו שמה עם עוד 2 ישראלים שישבו מאחורינו בסירה היו איתנו קבוצת יפנים וכל פעם זה שמסיע את הסירה מצביע לעבר כיוון מסוים, לא משנה מה הוא אומר, כל היפנים שולפים מצלמות ומצלמים. ואנחנו לא מפסיקים לצחוק עליהם שמה לכל הרוחות הם מצלמים? ואז הוא מצביע על אבנים ומדבר על כלבי ים והם מצלמים ואנחנו לא רואים כלום!! אז טענו שיפנית אחת בטח מצביעה וטוענת שהיא רואה וכולם משתפים איתה פעולה.. בסוף אגב גם אנחנו ראינו כמה..
בכל אופן ירדנו שמה ואני ושבע מרססות על עצמינו חומר נגד יתושים כמו מטורפות. אמיר מסתכל עלינו ולא מפסיק לצחוק. יש צורך לציין שאמיר נראה כרגע כמו עוגת תותים בעוד אני ושבע נקיות מעקיצות מלבד כמה בודדות פה ושם... ישבנו על החוף והיה פשוט מדהים ואז הלכנו קצת והקמנו את האוהל ובישלנו וישבנו ודיברנו על דת וכל מיני כאלה וקצת שיחקנו קלפים. היה ממש נחמד. הלכנו לישון באוהל ואני כרגיל קמה אלף פעמים בלילה לפיפי [במבי אמרת שאת רוצה דיווחי שירותים לא?] וכל פעם שאני קמה [ולובשת נעליים בקור וכו] אמיר מתעורר משומה. וכל פעם הוא מציק לי בצורה אחרת, פעם הוא מנסה להעיף אותי מהאוהל כשאני לובשת את הנעליים ופעם הוא סתם מפריע לי... וזה פאקינג 3 לפנות בוקר. אי אפשר להתעורר מבלי שהוא יתעורר איתך המעצבן הזה :P.
התעוררנו והתארגנו לעוד יום הליכה. הלכנו והלכנו והלכנו והלכנו. ואז הלכנו עוד קצת והלכנו עוד קצת. הקטע עם השפל היה מהמם אבל כל הדרך קיללתי את הנשמה וחשבתי שאני מתה. זה כאילו הרגליים כואבות לך וכל השרירים.. הרגשתי לקראת הסוף שאם אני עוצרת נתפסים לי כל השרירים ברגליים.! אז פשוט שמתי על אוטומט וצעדתי בלי לעצור לרגע. היה פעם אחת שבגלל השפל ראו אופק כזה שהיה יפה והחלטתי לצעוד לראות מה יש שמה, אמיר ושבע חיכו לי והתחלתי ללכת, פתאום עבר מין קוואסקי קטן עם עגלה קטנה מעץ מחוברת מאחורה ואיש עליה אז שאלתי אותו אם יש מקום לעוד אדם והוא נתן לי טרמפ עד לשמה. זה היה מגניב, רק שבחזור הייתי צריכה לעשות את זה ברגל. אה והנוף לא היה כ-ז-ה שווה שמה.. הו שיהיה..

הגענו לברק ביי הכנו אוכל וישנו שמה, לי כבר כאב הכול בטירוף וחשבתי שאם אני אשן כמו שצריך אז זה יעבור ואני אהייה מוכנה ליום המחרת. אוקי, ניוז פלאש- שינה לא עוזרת לכאבים האלה. ירד גשם כל הלילה ואפילו שהאוהל היה נגד מים עדיין זה היה סיוט להתארגן בבוקר אני קמתי במצב רוח קרבי בטירוף לא הצלחתי כמעט לדבר מרוב הצטברות של דברים שהציקו לי ולא עזר שכל משפט של אמיר התחיל עם "ברוריה.." הוא ניסה לבדר אותי כנראה כדי לרומם את רוחי אבל אני בעיקר נשמתי עמוק וניסיתי לשכנע את עצמי שלרצוח אותו לא יעזור לי בכלום.. אז התחלנו מוקדם ז"א אמיר התחיל ב-7 ואנחנו התחלנו טיפה יותר מאוחר במטרה לקחת באמצע הדרך סירת texi water שתיקח אותנו לסוף הטרק כי יום שישי וזה הליכה של איזה 8 שעות והכול כואב לנו.. טוב התחלנו ללכת ואני כל הדרך טוחנת לשבע את השכל כי גיליתי שלדבר מעביר לי את הזמן בצורה מדהימה ושבע פשוט מהנהנת בראש כולה אדומה ומעוצבנת מההליכה הלא נגמרת הזאתי. הגענו לטורנט ביי לאיפה שהסירה יוצאת ב-10 והתיישבנו על ספסל לנוח פתאום מתיישב לידנו אדם והתחיל לדבר איתנו, מסתבר שיש לו סירונת והוא יכול להקפיץ אותנו לאנשהו שממנו הטרק ממשיך וזה חוסך לנו שעה הליכה ואז ישאר לנו רק 3 שעות במקום 4. הממ.. אני ושבע התלהבנו כמובן והסכמנו. אני גם מתקשה לא לסיים דברים והיה לי נורא חשוב לסיים את הטרק אז הלכנו על זה.. היה ממש כייף ושמחנו שחסכנו קצת דרך. ללמדכם- לפעמים לעצור ולנוח לרגע יכול לקדם אותך הרבה יותר.
אוקי, חשוב מאוד לצורכי הבהרה- סיימנו את הטרק ב-3 בצהריים. מי שרוצה לספור שעות מוזמן. זאת היתה הליכה ארוכה, ודי משעממת. זה כל מה שיש לי לומר.. חשבנו שאנחנו מתות. כל הדרך יש לך שלט- סוף הטרק עוד שעתיים וחצי, אתה הולך 3 שעות ואז מופיע עוד שלט- סוף הטרק עוד שעתיים. ואתה הולך והולך והולך והולך וזה לא - נגמר. ואז אתה הולך עוד ועוד ועוד ואתה בטוח שכבר סיימת וזה ממשיך-! זה היה ארווווך. גם כשהגענו לסוף הטרק הלכנו עוד איזה 40 דק' עד לאיפה שהאוטו. אני אישית כבר צלעתי בסוף זה כאבי רגליים לא נורמליים וגב ושרירים שלדעתי בכלל לא קיימים.

אה ובדרך כל רגע שאלנו אנשים שעשו את הטרק מהכיוון ההפוך כמה עוד יש עד שמגיעים, ואז שאלתי סתם זוג אחד והאישה מסתכלת על הבעל ועושה לו בעיברית- תגיד מתי התחלנו את הטרק? אז אני עושה לה- מה נראה לך? שאם תדברי איתו בעיברית אני לא אבין? ואז היא נקרעה מצחוק ודיברנו קצת. יש כאן מלא ישראלים דרך אגב כמעט בכל עצירה פוגשים כמה. כבר סיפרתי על הרדאר ישראלים שלנו והוא פועל תמיד. אנחנו פשוט מזהים ישראלים מקילומטרים. פגשנו בטרק גם את הקבוצת ישראלים שהיו איתנו בבית של דוד ולאה ובאו איתנו לראות את התולעים הזוהרות בקיצור הבחורה מסתכלת עלי ועל בת שבע ואמיר ועושה לנו- מה אתם ביחד? השמועות מספרות שהיה פיצול. אנחנו היינו בשוק שיש שמועות עלינו.. אבל האמת שגם אנחנו מרכלים על כל הישראלים פה אז זה די הגיוני.

בכל אופן בסוף הטרק אמיר כמובן נהג, אני לא חושבת שהייתי מצליחה לנהוג אחרי זה, בקושי הלכתי. נסענו להיט של גורדי ואנג'י תהרגו אותי מה שם המשפחה שלהם. איתנו יש עוד איזה מיליון ישראליים. כמובן שהסתבכנו בדרך עשרות פעמים עשינו את אותו כביש הלוך חזור עד ששבע רדפה רגלית אחרי ניידת של משטרה עם מפה, אנחנו היינו באוטו ופתאום מגיעה עוד ניידת ועוצרת לידה, היו שמה איזה 6 שוטרים ו-2 ניידות כולם מסביבה ואז צילמתי אותה כשהיא חוזרת אלינו בריצה עם הסברים איך להגיע, יצאה תמונה אדירה של שבע בורחת מעשרות שוטרים. בכל אופן המשכנו להסתבך לנו [כמובן שאני אומרת לפנות ימינה ואמיר ממשיך ישר ואז מסתובבים ומגלים שאני צדקתי וכו וכו בכל פנייה שנאלצנו לקחת עד לבית שלהם] לי ולשבע יש מיטות תותחיות וזה בית ממש יפה מעץ. הם מאוד נחמדים ועוזרים לנו בגלל השבת, מחממים לנו דברים וזה [הם גויים אז מותר] היו איתנו השבת גם 2 בנות דתיות שהכרנו כבר בוולינגטון אז בכלל היתה שבת מאוד נחמדה, שיחקנו קלפים וקראנו והחלפנו איתן מתכונים לדברים כשרים שמותר לנו כל מיני כאלה. הרצנו הרבה צחוקים, בכלל כמעט כל היציאות שלי עוד מימי המשרד תופסות פה ממש חזק. המשפט הגאוני שלי "אם יש מקום בלב יש מקום בבאנר" שונה קצת כדי להתאים לאזור [למרות שלפעמים הם אומרים אותו כמו שהוא] אמיר סיפר לי שהוא דיבר עם אמא שלו על אחותו שבהריון ושאין לה מקום בבית לעוד ילד אז הוא אמר לה שאני תמיד אומרת "אם יש מקום בלב יש מקום בכל מקום" מי יודע אולי יום אחד זה יהפוך למשפט אמיתי.. אפילו המצאות של מיקי כמו "וי קאן דו ביזנס" נאמרות כאן מדי פעם וכל פעם שלמישהו יוצא קול כרובי אז הוא עושה "שלום כאן כרובי מדבר..." עכשיו כשאני כותבת את זה אני נזכרת בהמצאה הגאונית של מיקי על "כל עוגייה בשבילך זה עוגייה אחת פחות בשבילנו" ננסה את זה פה נראה מה יצא.
אוח איפה הייתי? כן, לי אישית עדיין כואב הכול אז מחר לא נעשה כלום ופשוט נלך לדוג או משהו ובהמשך כנראה נעשה את נלסון לייק או.. טוב נראה כבר. באמת שאין לנו תוכניות או מושג לאן נמשיך אבל ככה קורים הדברים הכי מעניינים.

זהו אז שבת יצאה, עשינו הבדלה ואנג'י הכינה עוגת שוקולד לא לפני שהיא ביררה איתנו על כל המרכיבים ודאגה שזה יהיה כשר. בכלל הם מצחיקים, אחרי הקידוש בשבת הם עושים לנו- עכשיו כולם לקום ולתת חיבוק של שבת ואז הם עברו אחד אחד ודפקו לנו חיבוק ונשיקה. אז אחרי ההבדלה אני עושה- יש גם חיבוק של אחרי שבת? והיא נקרעה מצחוק והביאה לי חתיכת חיבוק ובוסה ענקית ועברה אחד אחד. הם אנשים מאוד חמים ונחמדים. ואפילו יצא לי לנגן פה בגיטרה. איזה כייף כבר כמעט שכחתי איך לנגן. כנראה נישאר כאן עוד יום.. אם כבר מיטה שווה אז עד הסוף.

אז שבוע טוב לכולנו!!
הרבה אהבה.!