invercargill

אהלן משפחה חברים.. ו..
אני כבר לא יודעת מי כן קורא לי את הבלוג ומי לא, כל פעם מגלים בתגובות הפתעות חדשות.
תמיד אני צוחקת עם אמיר ושבע שכולכם עומדים ברחוב עם הכתובת של הבלוג שלי ומפיצים את זה לעוברים ושבים.
אז...
זה נכון???

איכשהו תמיד יוצא לי לכתוב בימי שישי עידכונים שבועיים אז לא להתבכיין שזה יוצא לי בסוף ארוך כי הבנאדם היחידי שסובל זה אני עם כל הדולרים שזה עולה לי וגם ללכת להסביר אחרי זה לשבע ואמיר למה אני שעות מול המחשב...
אני מרגישה שצריך תקציר של שבוע שעבר או משהו איפה לכל הרוחות הייתי? אה בטימרו. הם חייבים לעשות משהו עם השמות האלה! היינו השבוע ב- "קקה פוינט" אין צורך לציין את אלפי הבדיחות שהלכו על המקום ההוא זה כמעט יותר גרוע מלייק טקאפו שכל משפט שני שלנו היה "מי טקאפו את האגם הזה???"
אכן משעשע בנ"ז.
בקיצור שבת שעברה היתה, ובכן, שבתית.. שבת כאן יוצאת באיזה 10 וחצי בלילה אז בשלב מסוים נורא משעמם ויש גבול לכמה רמי בנאדם יכול לשחק. לפחות טימרו מהממת והיה שמה ים עם נוף מטורף...

תמונות אגב התחלתי לעלות אבל לא סיימתי, אני תמיד נופלת על מחשבים בלי USB או כל מיני המצאות אחרות שמונעות ממני להעלות את התמונות כמו שצריך. גם הפעם זה בעייתי אז מבטיחה להשתדל לעשות את זה בהקדם.
טוב יום א' נסענו לאומארו אני קצת לא הייתי במיטבי. עצרנו לשחק באולינג כמו ילדים בכיתה ו' אבל זה לא הכי עזר לי, במיוחד לאור העובדה שהפסדתי ב-2 המשחקים ששיחקנו [הריצפה היתה עקומה הכדור היה מרובע והמשטח מחליק מדי]. גם אומארו יפיפיה היא נראית קצת כמו עיירה מהמערב הפרוע, ישנו באכסנייה שווה עם מיטות מעולות.. ז"א כרגיל לי ולשבע היו מיטות מעולות ולאמיר נתפס הצוואר מהמיטה שלו אבל כבר התרגלנו שזה קורה. בצהריים רצינו ללכת לראות פינגווינים כי זה כל העניין של המקום ההוא, הלכנו ברגל מלא כדי לגלות שצריך מכונית כי זה רחוק מדי אז כמובן שחזרנו לאכסנייה כדי לקחת את המכונית רק שבדרך היה פאב ישן ומגניב כמו בסרטים אז נכנסו והזמנו בירה ו... אכן קיבלנו.
בוא נגיד, שלא רצינו לנהוג אחרי זה.
בוא נגיד, שאני הכנתי את ארוחת הערב ובנס לא שרפתי כלום.

בוא לא נגיד יותר כלום כי אני באמת לא יודעת מי קורא כאן.

יום שני המשכנו לנסוע לנו, אגב זה היה שבוע של נסיעות סטייל האי הצפוני אז לא לצפות ליותר מדי.
עצרנו באיזה חוף להשתזפות ואני מרחתי על עצמי באוטו קרם הגנה בכמות שאמורה להספיק לחודש רק שבחוף, ברוב טימטומי המטומטם אמרתי לעצמי- הי, אולי אני אשזף קצת את הבטן? ואז שכבתי ככה ויכלתי לשים לב לזמן שעובר אם שבע לא היתה מכריחה אותי לספר לה מה קורה בשאר שלושת הספרים של דמדומים ואי אפשר לעצור אותי כשאני מתחילה לדבר על זה, אמיר הכריז על טחינת שכל רצינית בסוף. תכף אני אשתף מה קרה ביחד עם רגע הגילוי שלי, אז המשכנו! רצינו להגיע לסלעי פיל או משהו כזה, זה אמור להיות סלעים ענקיים שאפשר לטפס עליהם וכאלה אבל איכשהו הגענו למשהו אחר שנקרא "מואירקי בולדרז" [אפשר לראות מאיפה הטעות נובעת נכון?] שזה מין סלעים עגולים גדולים בתוך הים, יהיו תמונות. אני כמובן ניסיתי לטפס עליהם ומצאתי את עצמי עמוק בתוך המים עם רטב רציני של כל המכנסיים כמעט, אז הלכתי לשרותים לבקרת נזקים וגיליתי לתדהמתי שכל הבטן שלי אדומה כמו תפוח אדמה לוהט!! בעצם.. תפוח אדמה הוא צהוב.. אבל נו, הבנתם!!

מאותו הרגע אני והאלוורה הפכנו להיות החברות הכי טובות, ישנו ביחד, התלבשנו ביחד.. היה מאוד מרגש. הבטן שלי הקרינה חום שזה לא ייאמן, אני טענתי שעוד רגע כדור הארץ מתחיל להסתובב סביבה. אבל עכשיו כבר יותר טוב אז אפשר להרגע.
בדרך אח"כ עצרנו איפשהו ב- i CENTER בשביל קצת מידע על איזה טרקים שאולי אפשר לעשות רק שאני גיליתי שאשכרה יש לי איזה חור בכף הרגל אנערף מאיפה כנראה דרכתי על אבן וכאב לי בטירוף, מישהו אמר לא היום שלי ולא קיבל? אז הבחורה שמה רק פותחת את הפה לדבר ואני בעיברית לאמיר- טוב, אממ.. כן, לא נראה לי מה שהיא אומרת. אז הלכנו משמה והמשכנו לנו שוב באוטו לאיזה קארוון פארק ב [תחזיקו חזק יש הרבה אותיות אהוי כאן] WAIKOUAITI שאין לי שום דבר מיוחד לספר עליו.

יום ג' נסענו סוף סוף לדנידין שהיא עיר גדולה אם כי ריקה כמעט לחלוטין מבני אדם משומה או לפחות ככה התרשמנו. ישנו באכסניה חמודה לאללה שרק אח"כ הסתבר לי שרשום עליה בלונלי פלנט שיש שמועות שיש רוחות רפאים באכסנייה ההיא. מזל שגיליתי את זה בסוף!! אני ושבע כמובן הלכנו לסבב קניות ואח"כ בערב הלכנו לראות את "דמדומים" הסרט. משומה בקופות ביקשו מאיתנו רק 10 דולר ולא שאלנו יותר מדי שאלות בנושא. סרט מעאפן. לא לראות.
משחק נוראי, לא יכלנו להפסיק לצחוק בקטעים הכי רציניים בגלל המשחק הגרוע, המוזיקה הלא מקצועית ברקע הרסה חצי מהסצנות והצילום גם לא הכי עזר. לא מומלץ נו תקראו את הספר.

יום ד' החלטנו שנעשה סוף סוף משהו אתגרי ורציני! ...קמנו כרגיל מאוחר ואז ראינו שיש באכסנייה אוסף סרטים נחמד אז בחרנו לעשות "יום סרט" ולא לעשות כלום פחות או יותר. ראינו ונילה סקיי, יומנה של ברידג'יט ג'ונס השני [סרט מעולה] ואז אמיר נורא רצה לראות גלדיאטור אבל כבר נהייה מאוחר וזה ערב ה-"NEW YEAR" ורצינו ללכת למסיבה הראשית שהיתה באוקטגון שלהם [מרכז העיר או משהו]. התלבשנו יפה יפה, אפילו התאפרתי אחרי שנים שזה לא קרה ויצאנו למסיבה. היה כייף בטירוף זה כל מה שאני יכולה להגיד על הערב הזה או יותר מדויק, זה כל מה שאני זוכרת מהערב הזה.

סתם!!! אני זוכרת הכול...!

:)

למחרת יום ה' החלטנו שאנחנו לא רוצים לנהוג הרבה מטעמים השמורים עימנו בלבד אז זה הפך ליום של נהיגה עצירה וכו. היינו קצת באיזה פנינסולה של דנידין שברח לי השם שלה וקצת באגם WAIHOLA שהיה מאוד יפה ואז ישנו שוב בפארק קארוונים עם האוהל שלנו. גם שמה לא היה מרגש מדי..

יום שישי שזה אגב היום המשכנו ל invercargill שזה איפה שאנחנו עכשיו ונישאר פה לשבת.. כרגיל אין תוכניות לשבוע הבא נאלתר תוך כדי..
בינתיים אמיר נתקף שביזות סוף טיול. הוא סופר את הימים עד שהוא עוזב ומציין את זה בקול אחת ל- 5 דק'. בגדול זה עוד 27 יום אבל כל פעם שמציקים לו בכוונה מניין הימים איכשהו יורד. היום עמדנו על "עוד 4 ימים" אבל זה משתנה מרגע לרגע בהתאם למוזיקה, לאוכל או למזג האוויר. אגב, יורד כאן גשם שזה לא ייאמן. יום גשום פה יכול למלא את כל הכנרת נראה לי. נקווה שתהייה שבת נחמדה!! ושהעניינים בארץ ירגעו כבר!

אנחנו עוקבים פה אחרי החדשות, זה הסיפור הפותח של החדשות בנ"ז כבר כמה ימים. תמיד מיד אחרי זה יש איזה סיפור על איזה כלב שהלך לאיבוד או משהו, סתם אני מגזימה. חייב לציין שהדיווח שלהם ברמת העיקרון הוגן למדי ולא נוטה בצורה בוטה לטובת שום צד. הבנתי שבעולם אנחנו לא המדינה החביבה על כולם אבל פה משומה מאוד אוהבים את הישראלים אם זה משנה משהו...
זה הכול מכאן,
שיהיה שבוע טוב עם חדשות טובות!