TE ANAU

אהלן לכולם
אני יודעת שמזמן לא עידכנתי אבל לא הכי יצא לי להיות במקום אינטרנט טוב לאחרונה... וגם רק המחשבה על לשבת ולעדכן את הכול מאיפה שהפסקתי נשמעה לי שערוריתית.
אבל חייב להתחיל מאיפשהו.
רצוי מההתחלה.

אז שבת, שעברה שעברה זה יוצא ה- 3 לינואר אם זה מעניין מישהו היינו באינברקרגיל או אינבר-כרגיל אם מדברים עם ישראלי. והיתה שבת שבתית... שזה אומר שהיא עברה וזה העיקר. במוצ"ש יצאנו לפאב והיתה שמה מסיבת רווקות והכלה לבשה חולצה עם משימות עליה וכל בחור שמממלא משימה רושם על החולצה ליד המשימה את השם שלו אז הם נטפלו לאמיר והוא מתחיל לקרוא לאט לאט את כל המשימות השערורייתיות יש לציין עד שהסבתי את תשומת ליבו לאחרונה שדורשת רק את מספר הטלפון שלו... אז הוא רושם את הפלאפון שלו בארץ ושבע עושה לו- תשים גם מיקוד של ישראל!!! כאילו הן יתקשרו
P:

יום א' המשכנו לבלאף [שלא קיימת, לפי השם שלה] שהיא המקום הכי דרומי באי הדרומי ומשמה התמונות עם השלט הצהוב שמסמל כמה מרחק יש מכל מיני מקומות גדולים מאותה נקודה. עשינו שמה טרקון יומי קטן של איזה שעה רק כי בכיתי לאמיר שאנחנו לא עושים טרקים. עברנו בחזור בחוף מדהים עם גלים עצומים שמשאירים אחריהם שובלים של קצף, אחד המקומות. ג'ימסטונז' און ביץ' אם מישהו רוצה ללכת.ישנו באיזה בקפקר מעאפן ולא מרגש בכלל... רצינו לעשות את טרק ההמפרידג' אבל הוא הסתבר כיקר ולא הכי התחשק לנו לעשות אותו ובכלל הסתבכנו עם איזה טרק לבחור ומה לעשות אז קצת הסתובבנו באגמים לא מרשימים שמה ולי קצת היה חום לדעתי. הגענו לטה אנאו לבקפקר מדליק ומפוצץ בישראלים. ישבנו שמה בערב ודיברנו והעברנו חוויות. היה אדיר.. והיה שמה פאזל שכל פעם מגיע מישהו אחר ועושה קצת והם עבדו עליו מלא. זה 2800 חלקים של ירוק מטושטש ומלא שמיים משהו היסטרי. בהתחלה לא הצלחתי אפילו חלק אחד אבל פגשתי שמה את אמיר [אמיר אחר] וחבר שלו והיה כייף איתם וגם עוד כמה ישראליות... בקיצור היה ערב מצחיק וכייפי.

יום שלישי החלטנו לנסוע לקווינסטאון שאמורה להיות בירת הפעילות אתגרית מה שקרה זה שסגרנו על טרק הקפלר אני ואמיר ליום א' והיה לנו זמן לשרוף אז החלטנו לנסוע ולחזור. קווינ' נראתה נחמדה, אני ושבע עשינו קניות וקניתי חולצות חמודות [סופרמן ובאטמן נו מה נראה לכם!@!!] ואז התארגנו לצאת ושבע קיבלה טלפון מאבא שלה שבחור מהיישוב שלה נרצח בעזה ואז.. כן, היה לילה מאוד ארוך ומאוד קשה. למחרת יום ד' עלינו על הרכבל שלהם או גונדולה כמו שהם מתעקשים לקרוא לזה ולא עשינו שם כלום כי לאף אחד לא היה מצב רוח אז חזרנו ואכלנו קצת וזה.. בערב יצאנו למועדון הבאפלו היתה מסיבה נחמדה וסתם היינו שמה.
למחרת חמישי יצאנו מקווינסטאון בחזרה לטה אנאו. בבוקר פגשתי את צורי חבר לשעבר של אביטל ורק אמרתי לו שלום אבל הייתי חייבת ללכת והוא היה באינטרנט אז לא הסברתי לו מי אני ופשוט הלכתי... אמיר נרשם למילפורד שזה אחד הטרקים הכי פופלריים בעולם ומזמינים אליו מקום חודשים מראש אבל היה ביטול מקרי והוא הספיק להירשם ולבטל את הקפלר שתיכננו ליום א' אבל שבע עוד לפני החליטה כן לעשות אותו ככה שנסגר שאני והיא עושות את הקפלר בראשון ואמיר עושה את המילפורד בשבת.
בערב... אוו... אני כבר לא זוכרת מה קרה חמישי בערב סורי...
יום שישי החלטנו לנסוע למילפורד סאונד שהכביש אליו אמור להיות הכי יפה בעולם אבל ירד מבול ולא ראו כלום וזה לא שווה לעשות את הנסיעה הזאת כשהכול אפור אז חזרנו באמצע הדרך. אני ושבע ניסינו לראות סרטים באכסנייה אבל הם היו גרועים אז ויתרנו והעברנו לנו את הזמן עד שבת.
בערב ישבנו שוב בפאזל עם אמיר השני ועם הבחור שהוא מטייל איתו והפעם גם עם אמיר ושבע וגם עם נטע ובת דודה שלה. שוב פעם העברנו צחוקים מטורפים ואני ממש השתפרתי בעניין הפאזל שמה.. סגרתי איזה חצי עץ שזה מלא חלקים ירוקים מטושטשים. יאי לי.

יום שבת אמיר יצא למילפורד ואני ושבע נשארנו קצת טיילנו על האגם כאן קצת שיחקנו קלפים קצת קראנו בעיקר דיברנו עם ענת וספיר, שתי בחורות ממש חמודות שמטיילות ביחד ועברו לישון גם בחדר שלנו ללילה. סידרנו את הדברים לטרק והלכנו לישון.

יום ראשון הזה [סוף סוף] בבוקר גווין האוטו לא הניע אבל ממילא לא תיכננו להשתמש בו אז השארנו אותו בבקפקר והתחלנו את הטרק. היום הראשון זה עלייה מטורפת ומרושעת ואני ממש חלשה בעליות אז טיפסנו לאיטנו לגובה 1500 מטר ואחרי 6 שעות הגענו לביקתה הראשונה שמוקמה בין הרים מדהימים עם נוף מטורף. פגשנו שמה איזה 15 ישראלים מתוך 55 אנשים!! מתוכם היינו 6 דתיים!!! היינו אולי הריכוז הכי גדול של דתיים באי הדרומי.
סתם P:
אבל כמעט מניין.
אה וגם פגשנו את צורי ודניאל והסברתי לו מי אני והוא לא זכר ואז אמרתי שקוראים לי ברוריה וכל הזכרונות צפו מסתבר כי פתאום הפכתי לברוריה האגדית [תמיד ידעתי שאני כזאת] וזכרונות עמומים מהמכללה שבו.
פגשנו גם את דני שהוא גם דתי שהכרנו בווילנגטון בחנות של הבית כנסת שמה. רק שחשבנו שקוראים לו שחר כי הוא אמר משהו כמו- "כייכדכג... שחר" וחשבנו שהוא אומר איך קוראים לו ורק אח"כ הסתבר שהוא שאל אותנו משהו על שוקולד השחר. הממ...

אה וישנתי לי שנ"צ בבקתה, פינוק מטורף.! התעוררתי ואכלנו העברנו מתכונים עם צורי ודניאל וטיפים איך לבשל דברים כאן ומה כשר. ואז התארגנו כל הישראלים למשחק טאקי סוער ורב משתתפים. היה אדיררר... והיתה לי את יציאת הטיול שלי עד כה!! באיזה שלב בערב נכבה האור וצריך מדי פעם להדליק אז אחת הישראליות עברה ליד המתג ושכחתי את השם שלה אז ניסיתי לקרוא לה ויצא לי- והו.. והו... ואח"כ כולם הסתלבטו עליה שככה קוראים לה. ואז בטקי כולם שואלים- תור מי לשחק?? אז הצבעתי על אחת שגם שכחתי את השם שלה ואמרתי- תור זאתי. אז היא כזה- מה זה זאתי?? והראשונה עושה- תגידי תודה, לי קוראים והו והו.. אז אמרתי- תגידי תודה, לי קוראים ברוריה ופתאום כל החדר אוכל נשפך מצחוק..
אכן אחת היציאות.

לא משנה!!! למחרת קמנו מוקדם כי היום השני זאת ירידה תלולה ושבע חלשה בירידות אז לא רצינו להיתקע עד מאוחר, היה נוף... מדהים!! זה יגיע בתמונות בהזדמנות אבל לא יכלתי להוריד את העיניים מההרים וחייב להסתכל לאן אתה צועד כי אחרת אתה נופל מהשביל ומת. עברנו ליד שלושה אנשים מהדוק שזה הקק"ל שלהם או משו שחפרו במסלול אז אני עוברת לידם ועושה- "וואטס אפ דוק?" שזה ציטוט שמי שלא מכיר- שיתבייש. ואז הם גם נקרעו מצחוק P: בא לי בשלוף.
טוב התחלנו את הירידה התלולה שזה הליכה ביער בלי נוף יפה וזה לא נגמר!!! ירדנו וירדנו וכבר הולכות הברכיים.! עד שהגענו! הכנתי OATS לראשונה בחיי שהיה די דוחה באופן יחסי אבל לא רע ואז ישנתי שוב שנ"צ נחמדה. היו שמה זבובי חול שאכלו לנו את החיים וכמעט מתתי מהם. שוב ישבנו כל הישראלים עד שנכבו האורות ושיחקנו טאקי ובעיקר צחקנו ודיברנו המשכנו את המשחק עם פנסים ודי הרעשנו כי הרינג'ייר הגיע וטען ששומעים אותנו עד הביקתה שלו. איזה ישראלים רעשניים אנחנו. בעע.. אז סיימנו את המשחק והלכנו לישון.

היום השלישי היה סתם הליכה אינסופית ביער והעקיצות גמרו אותי עד שהגענו לסוף והמשכנו בכביש לתפוס טרמפים לאכסנייה בדרך אני ושבע התחרפנו לנו והתחלנו להמציא שמות מפגרים לכל הצמחים בדרך ולציפורים כי הניו זילנדים פאנטיים על הציפורים והצמחים שלהם.. בכלל כל המסלול אתה סוחב את כל הזבל שלך איתך ואין כזה דבר פיסת טישו קטנה בדרך-!! כלום.. המסלולים נקיים לגמרי. לא כמו בארץ.. אהם... מצד שני פה אתה משלם מיליון דולר כדי ללכת במסלול ומעריך את זה ובארץ אתה משלם עשר שקל לגזלן בהתחלה לטילון וזהו. אולי צריך לטפל גם בזה.

עצר לנו טרמפ ממש מהר עם זוג נחמד והגענו לאכסנייה מוקדם יחסית. הורדתי את הגרביים וגיליתי שלפוחית עצומההההה ברגל. אחד הדברים הדוחים יותר שראיתי וגם שכל הרגל שלי עקוצה של החיים.! אז עשיתי ניתוח קטן שרציתי למות ממנו ואני מקווה שיהיה בסדר. כמובן שלא נרדמתי בלילה מהעקיצות וזה נורא מגרה לגרד אותם צריך שלוות נפש עצומה לנשום עמוק ולא לגרד [אני מרמה ומגרדת כששבע לא רואה כי כשהיא מגרדת אני צועקת עליה שזה ישאיר לה צלקות ושתפסיק!]

יום רביעי [אתמול, יאי] קמנו ועשינו את הדרך המדהימה למילפורד סאונד. איזה נופים עצומים. אני החלטתי לעשות את השיט. אמיר ושבע ויתרו.. יש שמה כמה גושי הרים ענקיים שזה לא ייאמן לא יכלתי להפסיק לצלם לרגע. וכל פעם שאני מחזיקה את המצלמה הפוך ומצלמת אותי סתם לצחוקים מישהו קופץ עלי ועושה לי- את רוצה שאני אצלם אותך?? אז יש גם תמונות שלי משמה.

אז חזרנו לנו מאוחר ובחרנו להישאר -עוד- לילה בטה אנאו. מזל שהאכסנייה מקסימה והבעלים נחמדים. אבל זה לא עזר כי שיא הלא נרדמתי בלילה מהעקיצות וזה היה סיוט!

היום, חמישי נעשה במוסך את ההחלפת שמן שהיינו צריכים לעשות ממזמן וכנראה נמשיך לוואנקה. גם קיבלתי אסמס מצורי ודניאל שהם כנראה גם יהיו בוואנקה לשבת אז אולי נעשה ביחד, נראה מה יהיה...
וזהו!!!! יאי!!! יצא ארוך כרגיל אבל סיימתי.שיהיה לנו שבוע מדהים וגם לכולם.

אוהבת המון המון

ברוריק העקוצה והחבולה והעייפה אבל מרוצה.