Wanaka

הי כולם!!!!
מה קורה????
יופי מעולה אני שמחה לשמוע.

כן, כן, אני יודעת..
מאז שהתחלתי ללבוש שורש וגרביים הפכתי לילדת כאפות.
נו מה אני אעשה שנגמרות לי הדרכים לפתוח את הרשומות שלי??

טוב, עידכונים.
אז חמישי שעבר היינו בטה אנאו [שהולכת לככב לצערי] והחלפנו שמן לאוטו. אמיר לא הרגיש טוב ולכן אני נהגתי את כל אלפי הקילומטרים לוואנקה. אחד הדברים הראשונים שאתה רואה זה את האגם העצום והמדהים שלהם שכל וואנקה בנויה על גדותיו. טוב, הגענו לאכסניית הפרה הסגולה ואני החלטתי לשגע את הבחורה בקבלה כי היה לי מצב רוח כזה ואיך שאנחנו נרשמים בקבלה אני- "תגידי, יש לכם אולי במקרה איזה אגם פה בסביבה?" ויום למחרת זה היה- "סליחה, את יכולה אולי לכוון אותי לאזור האגם של וואנקה?" הי, אותה זה הצחיק!!
אני ושבע מיד התלבשנו על האזור ופרצנו בסבב קניות היא יצאה עם פליז אופנתי ואני עם טי שרט מקושקשת, כרגיל..
הצקנו לבחורות בחנות הדיסקים שיעזרו לנו למצוא שיר ששמענו במסיבה ושכל מה שזכרנו ממנו זה- "טה דה דה דה דה" ושבע טענה שהיא זוכרת גם "צ'לסי צ'לסי" בשיר. אחרי המון ניסיונות כושלים המשכנו הלאה לאכסנייה. פגשתי שמה את גידי שכבר הכרתי מטה אנאו וראינו בחדר צפייה סרט בזמן ששבע ואמיר הלכו לפאב. למחרת אני והוא הלכנו לעולם הפאזלים של וואנקה בזמן ששבע ואמיר הלכו לרוב רוי עם איזה זקן אחד שגם הלך.
בצהריים הלכנו לקניות לשבת שיצאו יקרות בצורה מפחידה בינתיים גם צורי ודניאל הגיעו והביאו איתם את ידידיה ודוד שהם גם דתיים אבל לפני צבא. והיתה עוד בחורה אביבה שגם היתה דתייה ככה שהיינו 7 שומרי כשרות. אשכרה פתחנו שמה בית כנסת, זה היה כמו לחזור לבני עקיבא פתאום.. וצורי ודניאל שיהיו בריאים מכינים טונה אוכל. סלטים ודגים ותפו"א ומרק ועוגיות. אני, שבע והפסטה המסכנה שלנו נורא התביישנו. אבל היה אוכל מעולה ובשישי הצטרפו אלינו עוד בחורות והיה ממש שולחן שבת. קיצור, אדיר בטרוף.
דיברנו עד מאוחר ופרשנו לישון. למחרת התעוררתי והלכתי לסלון לדבר עם הבחורות שהיו איתנו בערב בשולחן שבת. היה לי נושא לשיחה משותף איתן שאני לא אפרט כרגע אבל היה לי מעולה לדבר איתן. באותו יום גם היה את הטריאתלון שלהם "איש הברזל" זה משהו עולמי שהשתתפו בו מאות אנשים. זה כולל שחייה ואז הם רצים מהמים ועוברים לאופניים ובסוף ריצה. מהבוקר קפצנו כל פעם לראות מה קורה איתם.. ב-3 בצהריים הגיע המנצח הראשון ורק ב- 11 בלילה הגיע הזקן האחרון שסיים את המסלול. אבל רגע עם 11 בלילה. אכלנו צהריים ואני צורי ודניאל תיכננו לעשות חלק מהרייס דארט ביום שני בגלל המזג אוויר. היה לי יום שיחות ותיכנונים עם שבע ואמיר לגבי המשך הטיול כי הוחלט על פיצול לרוב בגלל שאמיר ואני לפתע לא הסתדרנו.
שיחקנו כולנו סנוקר ועברנו לחדר שלנו לקפה עוגיות וקלפים עד צאת שבת. אחרי ההבדלה הלכנו שוב לראות את האיירון מן. היו שמה אלפים שעודדו ועוד מלא מלא ישראלים. כמעט כל מי שהיה איתנו בקפלר היה שם אפילו מיכאל הגיע שלא ראינו אותו מאז האי הצפוני!! הרצנו טונות צחוקים על זה שיש להם בניו זילנד רק שלושה שירים שהם לא מפסיקים להשמיע ודניאל ידידיה ודוד התחילו לרקוד עם כמה זקנות שם ולהשתולל, כולנו רקדנו והיה כייף לאללה. בשלב מסוים ממש לקראת הסוף הכרוז אמר שיש משתתף ארגנטינאי ולכן הוא שם מקרנה ואז הוא אמר משהו על הודי ושם איזה משהו בהודית. אנחנו התלהבנו וביקשנו שמה שישימו משהו בעיברית אז הם ביקשו מאיתנו MP3 וצורי רץ להביא את שלו. אז צורי כיוון ל- "אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען... אלא אלא על אבינו, אבינו שבשמיים.." ועשינו מעגל ענק של ישראלים וכולנו שרים וקופצים וצורחים והכרוז אומר שזה מוזיקה מישראל וכולם מסתכלים עלינו... אני לא חושבת שהיתה לי בחיים חוויה שדומה למוצ"ש האדיר ההוא.
חזרנו לחדר, שבע נרדמה, לפחות נראה לי שהיא ישנה.. אמיר ישן במיטת קומותיים מעלי והתחיל לדבר איתי. הייתי בשוק כי חשבתי שהוא לא מדבר איתי וגם ציינתי את זה מה שפתח סחנ"ש ארוך אל תוך הלילה שבסיומו הלבנו את כל העניינים בינינו וחזרנו להיות בסדר.
מה שגיליתי כאן בנ"ז, זה שהדבר היחיד שבטוח, כשאתה קובע תוכנית, שהכול יקרה מלבד מה שתיכננת שיקרה. לא משנה כמה אני אתכנן ואקבע ואסדר מראש, דברים לא מפסיקים להשתנות ולזוז. וזה מה שקרה בשבוע האחרון:

יום ראשון קמתי בבוקר ליום שביזות מטורף. הלכתי עם דניאל לדוק לברר על מזג אוויר ועל איזה מסלול לעשות. אח"כ רציתי ללכת לקולנוע המגניב שלהם בוואנקה אבל הייתי כל כך לחוצה ועצבנית שידעתי שאני לא אוכל לשבת בנחת ולראות סרט. גם ביני לבין שבע היה תאקל בבוקר ובסוף יצא שאני ואמיר סבבה אבל אני והיא כמעט לא מדברות. ממש נהדר.
דיברתי קצת עם אביבה, אני הכנתי לה סנדוויץ' אדיר והיא הכינה לי קפה וגם ממש עודדה אותי. שיחקנו סנוקר ודוד וידידיה הכינו עוגיות שוב.. חרוצים. הם הלכו לדרכם ואני צורי ודניאל הלכנו לאגם לשבת קצת.. שבע ואמיר הגיעו לשמה והלכו ואני הסתובבתי קצת בעיר והחלטתי שמה שמעיק עלי ומציק לי כ"כ זה שהכי לא בא לי בעולם לעשות טרק ביום שני ושזה יושב לי על הנשמה. רציתי לשבת על שפת אגם ולקרוא ספר.
אז קניתי ספר "אשתו של הנוסע בזמן" שהוא אגב אדיר והחלטתי שבמקום לנסוע למחרת לטרק אני אסע לגלנורקי שנמצאת אחרי קווינסטאון [משמע, לנסוע אחורה, שוב] אני אשב שמה ואקרא ספר! ביטלתי עם צורי ודניאל וניפרדתי מהם לשלום והרגשתי איך מאה טון יורדים ממני. עשיתי בוקינג ב "וואנקה בקפקה" ונדהמתי לגלות שהבחורה בקבלה היא זאת מהחנות דיסקים. בינתיים אגב הצלחתי למצוא את השיר שחיפשנו אז עידכנתי אותה והיא נורא התלהבה. חזרתי לאכסנייה "הפרה הסגולה" לקחת את האוטו ואת הדברים ולהתפצל מאמיר ושבע. חילקנו את הדברים בינינו ואני יצאתי משמה בלי כמעט להגיד שלום רק קבענו שיום שלישי בבוקר אני חוזרת ונמשיך ביחד למאונט קוק.
חזרתי לאכסנייה שלי שהיתה אגב ממוקמת במקום מהממם!! הכנתי פסטה אדירה עם בטטה וסוף סוף יכלתי להכניס לשמה פיטריות [אגב, מסתבר ששבע ואמיר הכינו אורז אותו ערב והכניסו סוף סוף בצל ירוק..] הלכתי לישון ולמחרת יצאתי לכיוון קווינסטאון.

הדרך לשמה היתה מאוד קשה נפשית הייתי פעם ראשונה לבד וזה היה הדבר האחרון שפתאום התחשק לי לעשות, להיות לבד ז"א.
הגעתי לקווינסטאון ואמרתי שאני כבר אאריך את הויזה כי יש שמה אפשרות ואז גיליתי שהעבירו את המשרדים של מחלקת ההגירה לפרנקטאון או משהו כזה שעברתי אותה בהלוך ונמצאת במרחק של 15 דק' נסיעה משמה אבל לי זה לקח יותר כי כל פעם פיספסתי את הפנייה והייתי צריכה להסתובב.
שמה הם לא היו הכי נחמדים, כאילו אני גם ככה לא כבר חצי בנאדם שבור וגיליתי שמלבד כל אלפי הטפסים שחסרים לי ואלפי הטפסים שאני לא מבינה אבל צריכה למלא אני גם צריכה לחכות חמישה ימים ואז לחזור ולהחתים את הדרכון. או שישלחו לי את זה בדואר לאנשהו, אפילו שדי ברור שאין לי לאן. וגם לא היה סיכוי שאני אהייה שמה עוד חמישה ימים ויש לי את המילפורד לעשות!!
החלטתי שאם אני כבר שם אני אסע לקווינסטאון שוב לבנק שלי כדי להשיג את האישור שאני צריכה מהם אבל לא לחזור אלא להמשיך לוואנקה -שוב- אפילו שבאתי ממנה בבוקר כי היה לי ברור שאני לבד לא נוסעת לגלנורקי כי זה הדבר האחרון שאני צריכה.
אז סידרתי את כל הטפסים ונכנסתי לאוטו ואיך שאני מתניעה אני רואה את ענת מענת וספיר עוברת לידי. הבחורה שהיתה איתנו בטה אנאו בשבת.! היא נכנסה לאוטו שלי ודיברנו, סיפרתי לה שאני ושבע התפצלנו והיא היתה בשוק. אח"כ הסתבר לי שספיר הלכה לעשות את הרוטברן לבד כי לענת כבר לא התחשק לעשות טרקים והיא מחכה לה בינתיים שתסיים ומשעמם לה למוות לבד ויותר מזה, נמצאים איתה באכסנייה איתי והילה, הזוג החמוד שהיו איתנו בקפלר-!!! איך ששמעתי את זה אמרתי לה שאני נשארת איתם ללילה והלכתי להירשם גם באכסנייה. אני וענת דיברנו קצת ואז החלטנו לנסוע לגלנורקי, מה שהיה התוכנית המקורית שלי וגם משהו שהיא בעצמה רצתה לעשות.
הדרך לשמה היתה מהממת ובכלל זה אחד המקומות הכי יפים שראיתי בניו זילנד תודה לך דפי על ההמלצה.
חזרנו לאכסנייה ואז ענת גילתה שהיא לא מוצאת את הארנק. התחלנו לחפש בכל מקום עד שהגענו למסקנה שהוא נפל כשישבנו שמה על המזח אז נסענו שוב לגלנורקי, 50 דק' נסיעה לכל כיוון בממוצע. הנוף עדיין היה מהמם אגב אפילו בפעם השנייה רק שבנוסף לכל גם הנורה של הדלק נדלקה ולא היה לה מספיק דלק באוטו לנסיעה חזור. שאלנו שמה והסתבר שמשפחה מצאה ארנק והמליצו לנו לשאול בכל מיני מסעדות אולי הם השאירו את זה שמה אז הסתובבנו ושאלנו בכל מקום ואף אחד לא שמע. למזלינו היתה בחור ההוא תחנת דלק שאיכשהו עדיין היתה פתוחה ואז אמרנו שנחזור לאכסנייה ונשאל אולי במשטרה או משהו.
בדרך ראיתי סוג של אקומדיישן/אינפורמיישן סנטר החלטנו שנעצור ונשאל לייתר ביטחון גם שמה. איך שאני שואלת הבחור פותח לי כספת ושולף את הארנק, אז זאתי היתה הקלה וגם היה מצורף פתק שסיפר איפה הארנק נמצא, באיזה שעה וגם שהודיעו למשטרה על זה שהוא נמצא. וזאתי חברים, ניו זילנד.

חזרנו לקווינסטאון ואיך שאנחנו חוזרות אני רואה את איתי והילה שחזרו מבאנג'י הם ממש שמחו לראות אותי ועושים לי- ברוריההה בכזאתי התלהבות וזה בא לי מעולה ביום ה... כבר רק חלקית מעאפן.
הם גם היו בשוק לשמוע שאני ושבע התפצלנו כי כולם תמיד מתרשמים מאיתנו שאנחנו מסתדרים מעולה ותוך כדי שהכנו אוכל סיפרתי להילה כל מה שקרה בינינו. היה כזה כייף לדבר איתה והיא גם עזרה לי להבין שבניגוד למה שחשבתי, שרע לי כי אני לבד, למעשה ממש מציק לי כל הסיפור שקרה ואיך שנפרדתי לא יפה משבע. אולי אני סתומה אבל עד שהיא לא אמרה את זה במפורש לא קלטתי את זה.

אכלנו כולנו ודיברנו עד שאני כבר לא הצלחתי להחזיק את העיניים פקוחות וחתכתי לישון. למחרת נסעתי שוב לוואנקה לאמיר ושבע. הרגיש לי כל כך נכון להיפגש איתם שוב, איכשהו כנראה להיות קצת רחוק עשה לנו טוב כי לא נשארו משקעים ורק כל אחד סיפר מה הוא עשה והמשכנו רגיל. הסתבר גם שלשבע העניין עם הויזה הרבה יותר מסובך ושלחנו את כל המסמכים שלנו לדורון בוולינגטון שהסכים בצורה די מדהימה אני חייבת לציין לטפל לנו בעניין הויזה. אז גם זה ירד ממני...
נסענו למאונט קוק המהמם-!! להיות באוטו שוב שלושתינו היה כייף ובדרך עצרנו לקנות לחם והיה אפילו חיבוק השלמה סופי ביני לבין שבע. [כינורות] באמת שהתגעגעתי אליהם..
החלטנו להישאר במאונט קוק לילה בבקתה שמה ולמחרת לטפס למיולר האט אבל לא להישאר לישון שמה אלא לחזור... הבקתה היתה רגילה אבל המטבח והסלון היו עצומים כמו בסרטים והיה חלון ענק עם נוף מטורף להרים שנראה כאילו מישהו הדביק תפאורה על החלון ושאין מצב שזה מציאותי אה ושבע שרפה את הסיר שלנו! הייתי חייבת לציין את זה. המממ...
למחרת קמנו והתחלנו לטפס. אחרי כמה דקות שבע החליטה שלא בא לה והספיק לה והיא חוזרת לעשות טרק פשוט אחר. אני התקפלתי איתה ממיליון ואחת סיבות.. גם המזג אוויר אותו יום לא היה טוב וכשמדובר בגבהים כאלה זה משמעותי ברמות. גם לא היה לי מספיק מים וגם פחדתי על הרגל כי זאת היתה פעם ראשונה ששמתי נעליים מאז הקפלר ופחדתי מהפצע שיש לי באצבע ברגל ושיהיה לי סיבוך שידפוק לי את המילפורד. בקיצור עשינו את "הוקר ואלי" שיש לו שם קצת בעייתי וגם נופים לא הכי מרגשים. חזרנו לאוטו, פתרנו סודוקו, אכלנו, שיחקנו קלפים, שבע זייפה בקולי קולות אריק ברמן כדי שאני אאבד את הריכוז ואפסיד ברמי מה שפעל לחלוטין ובכלל התחרפנו באוטו כמה שעות טובות עד שאמיר חזר.
אני נהגתי הפעם ונסענו לנו --שוב-- לטקאפו לייק לאגם הטורקיז המדהים הזה אפילו שהיינו פה כבר עדיין זה נראה כמו מקום טוב לעשות בו שבת והוא גם באמצע כי ביום ראשון שבע ואמיר ימשיכו לכיוון כרייסטצרץ' ואני אקח את האוטו לטה אנאו- שוב!!! כי ביום שני יש לי את המילפורד. היום שישי שחינו אני ושבע קצת באגם.. היה קפור אימים אני מקווה שאני לא אצטנן מזה. ונלך להכין לנו אוכל לקראת שבת.

וזהו. יצא ארוך מדי נראה לי הפעם
וקצת נוגע ללב.
שיהיה לכולנו שבת שלום!!!
אוהבת המון המון המון!
ברוריק

נ.ב- תמונות חדשות:


http://picasaweb.google.com/brudye/NZTake8#