christchurch AGAIN

אהלן לכולם!!
מה קורה?

אחלה, אני שמחה לשמוע.
שימו לב שהיום לא יום שישי ועדיין- עידכון!!
מרגש עד דמעות...
לאחרונה קיבלתי המון תגובות של- ברוריק, את טוחנת בשכל. אז... בה-הא. זה הכול חלק ממזימה בינלאומית מרושתת של האף בי אי והסי אי אי לגרום לכם להיות יותר זמן באינטרנט וכך להגדיל את הרווחים של חברות הנט בארץ ולגרום להעלאת דרישת העובדים במשק והורדת אחוזי האבטלה.
אז מי אמר שזמן קריאת הבלוג שלי לא משמעותי?

גם היום הולך להיות ארוך. תנשמו עמוק ותתנחמו בזה שהכול הולך בסוף למען מטרה טובה [קצת כמו שאני ושבע מוציאות אלפי דולרים על סנדויצ'ים ועוגיות במסעדה הכשרה ומתנחמות בזה שהכסף הולך לבית חב"ד]

אבל אנחנו עדיין באיזה יום שלישי לפני שבוע שבו אני ושבע קמנו והחלטנו בהחלטה של רגע שתוכננה הרבה מראש ללכת לארתור'ז פאס. שזה מעבר בין ההרים שאחד בשם ארתור גילה.. רק איך לשלוח לשמה ירקות טריים הוא לא גילה.
היה שמה מין.. כפרון קטן עם אכסנייה אחת מסכנה ומסעדה שהיא גם החנות גם הפאב וגם הספר השכונתי [סתם על הספר] וזה בערך הכול...
בגדול יש שמה טרק יומי שאמור להיות מהמם אז אמרנו שנישאר שמה לילה ונראה בבוקר מה יהיה, אולי הקפור סוסים יחליט לעבור למקום אחר במשך הלילה [ספוילר: הוא לא!] בינתיים סתם טיילנו לנו, היה שמה מפלון אז ישבנו קצת שמה ודיברנו לנו ועוד טיילנו כדי להעביר את הזמן.. המשכנו לשקר לעצמנו שמחר נעשה את הטרק ולכמה רגעים באמת האמנתי אבל בבוקר ירד מבול והיה קפוא ולא היה סיכוי שנישאר שמה עוד לילה רק בשביל לחכות למזג אוויר שישתנה בחור ההוא.

אז נסענו לכרייסצ'רץ!!!
דבר ראשון שבע לקחה אותי למסעדה הכשרה ואני אכלתי בורקס שחגי דאג שיהיה מפנק ודחס לבפנים ירקות והרבה אהבה. היה מעולה! ואז סתם חזרנו לאכסניה וישבנו בפאב הקטן והמוזנח שמתחת לאכסנייה עם תושבי החדר שלנו שהיה מורכב מלבדנו משני קנדיים ושני אנגליים [חוץ מאיתנו לא היה כמעט אף אחד]. שיחקנו פול כמה פעמים ובסוף היה משחק זוגות מותח קנדה נגד אנגליה [ישראל היתה המעודדות השוות] היה שמה 2 במחיר של אחד ואני שתיתי ג'ין וטוניק כי תמיד בסרטים אנשים מזמינים וסיקרן אותי מה זה. עדיין לא יודעת מה זה.
אבל שבע עזרה לי לטפס במדרגות לחדר..

יום חמישי היה סתם יום סידורים.. שלחנו בדואר אלף קילו של בגדים וספרים שההורים תכף יקבלו ובטח יחשבו שזה מתנות ויתפלאו למצוא שמה גופיות צבאיות וחלק ממיליון התחתונים שלי.
קצת היינו במסעדה קצת פה קצת שם..
בערב שוב הלכנו לפאב, הפעם כדי לחסוך מעצמי הזמנתי סתם סיידר מוגז כזה של בחורות כי חשבתי שזה יהיה בסדר.. פתאום כל החדר המגניב שלנו מגיע וכל הבחורים ביד עם כוס שיש בה את הסיידר הדוחה הזה, מסתבר שזה ככה כי הוא הכי זול ומשכר הכי מהר. טוב-לדעת!!! הם שיחקו פול, אני ושבע עודדנו ובשלב מסוים חתכנו לישון מפאת עייפות..

יום שישי היה יום העצמאות של ניו זילנד. הדבר היחיד שאפשר להגיד על היום הזה הוא שכל החנויות שלהם סגורות. בזה זה מסתכם. אז הלכנו לנקות את גווין האוטו. שאבנו לו את הצורה שזה היה החלום שלי בערך מתחילת הטיול, הוא כבר היה ממש מטונף!! ניקינו לו את האמא ועכשיו הוא מבריק ונוצץ [בערך, אף אחד לא מושלם]
ואז סתם ישבנו במסעדה, קצת הסתובבנו עם אילן ישראלי שהכרנו שיחקנו איתו פול ואכלנו קוקו פופס.. לא מרגש במיוחד.
התארגנו לשבת ויצאנו לבית חב"ד היו שמה המוני ישראלים, את חלקם הכרנו כבר וגם לוקח לך שניות להכיר ולהפוך לחבר הכי טוב מהגן של כל השאר. התפללנו, אכלנו מלא ושרנו וזה.. היה מאוד נחמד.
למחרת שבע קמה מוקדם והחליטה ללכת לתפילה בבית כנסת רק שהיא לא ממש ידעה איפה זה אז היא חזרה כעבור כמה זמן לאכסנייה לשחק איתי טריוויה שמצאנו שמה. בצהריים הלכנו לאכול בבית חב"ד. לצורכי עידכון: המנה העיקרית שמה היתה ג'חנון! בישראל זה הנשנוש לפני האוכל. אנחנו מחכות לבשר בקוצר רוח..!!
הלכנו לשנ"צ וחזרנו בערב לסעודה שלישית [קשה בנ"ז..] היו המון שירים ואוכל וממש נהנתי [מהשירים!!! אבל גם מהאוכל...]

יום א' שמנו את האוטו בקאר מרקט היו איתנו "הילדים" [ידידיה ודוד, דתיים, לפני צבא, היו איתנו בשבת בוואנקה] שניסו למכור את האוטו שלהם דחוף אבל היה יום ממש יבש.
חוץ מזה שהגיעו לשמה ניר [מהחבורה של בן, אלה שהיו איתנו אצל דוד ולאה והלכנו לראות את התולעים הזוהרות] ועיברי לידר. ז"א זה לא באמת עיברי לידר אבל זה ישראלי שדומה לו בול ושפגשנו בשבת בוואנקה.
היה כייף לראות את ניר שוב, הוא פשוט בנאדם מקסים! והוא עושה לנו שהם המשיכו לדבר עלינו ושהוא פגש מלא ישראלים שמדברים עלי ועל שבע ועל כמה אנחנו מגניבות.! ושהוא פגש את אמיר ואנחנו כזה- איזה אמיר??? והוא- תרגעו! לא אמיר שלכן. הוא פגש את אמיר זה מהפאזל בטה אנאו. ואז הבאנו להם פליירים של האוטו שלנו שישימו באכסנייה וכולם שכחו לקחת חוץ מניר שחזר במיוחד לקחת את שלו.! חמוד.
קיצר בסוף היום הלכנו לסדר טו בשבט בבית כנסת עם הקהילה היהודית שמה. לא הגיעו הרבה אבל יותר טוב, ככה יותר אוכל בשבילנו.
הם ממש מנומסים האנשים האלה, אם לא היינו שמה כמה ישראלים האוכל בחיים לא היה זז... [אני נשמעת כמו איזה ילדה מורעבת, זה הכול בגלל הבשר!!!]
לא היה מרגש מדי שמה.. אין הרבה מה לספר.

יום שני!! לא היה כלום.. שוב חיכינו שעות בקאר מרקט.. אבל הילדים הצליחו למכור את האוטו שלהם. נורא שמחנו כי למחרת היתה להם טיסה. מישהי באה לבחון את האוטו שלי ודוד לידי נותן לי הוראות בעיברית: תראי לה את הבפנים של האוטו, תפתחי את המכסה מנוע! אז אני פותחת, מסתכלת על המנוע במבט מבין, והאישה ההיא מסתכלת עלי מחכה שאני אגיד משהו, ואני קולטת שאין לי שום כלום להגיד על המנוע! אפילו לא חירטוש של שאלות בגרות, כלום-!! מה אני מבינה במנוע?? ועוד באנגלית רבנן!
אז אני כזה- דיס איז דה אינג'ן... מממ... גוד וואן. ממממ... יס.. דיס איזה דה אויל [שולפת את המקל של השמן כדי לעשות משהו ובוחנת תוך כדי הנהון הראש] ורי קלין. מממ...
זה היה די עצוב. עכשיו אני כבר יודעת יותר מה לחרבש אבל כל כך הרבה פעמים נגמרים לי המילים באמצע הדיבור ואני מוצאת את עצמי בוהה ואומרת- אההה... כן. זהו. ואז מוסיפה את השורה הקבועה שלי- אבל זה אוטו מאוד אמין!! מצב מכני מעולה!! שאני אומרת אותה אולי עשר פעמים בכל ניסיון מכירה צולע.

אחרי שהילדים ארזו את עצמם הם עושים לי בטון מתלהב- "מה זה למכור את האוטו? תזכיר לי..?" "אוטו..? לא, לא מוכר לי..." הם בטוחים שהם הכניסו לי אז אני מסתכלת עליהם ועושה- "צבא?? מה זה? תזכירו לי???"
פה הם נקרעו מצחוק והודו בניצחון העל-שלי.
לילילי...

בשעה 5 שוב חתכנו והלכנו למסעדה. פגשתי שמה שני ח'ברה דתיים שרק מתחילים לטייל.. התחלנו לדבר ומסתבר שהם פגשו את צורי ודניאל בתיאלנד ואז אחרי שיחה ארוכה הם כזה- איך קוראים לך? ואני- ברוריה.. והם- אהההה את ברוריה!!! כמה שמענו עלייך.!! ואני- מהה?? מה שמעתם עלי?? והם הרגיעו אותי ואמרו שרק דברים טובים ושאומרים עלי שאי אפשר לפספס אותי בנ"ז.. נראה לי הם דיברו בתיאלנד גם עם ענת וספיר [ענת זאת שפגשתי בקווינסטאון ונסענו ביחד לגלנורקי] אז זה מסביר קצת. אבל מגניב שמדברים עלייך.
בכל אופן, במסעדה הסתבר שכולם הולכים לשחק פיינטבול.. היו שמה כל הבית חב"ד, ידידיה ודוד, ועוד 5 ישראלים שאנחנו מכירים. אז הלכנו ב-3 מכוניות, אני הבאתי את גווין שלי, כמובן שהם נוהגים כמו משוגעים ואני צריכה לעקוב אחריהם. פחד אלוקים.
בפיינטבול היה אדיר-!! שיחקנו 14 איש, שבע היתה הצלמת.. והכנסתי למישהו כדור במצח!! [ז"א בקסדה אבל בול בעיניים] ובמשחקון אחד נשארתי אחרונה מכל הקבוצה. היה ממש ממש כייף.! וחטפתי רק סימן אחד כואב בזרוע, אנשים יצאו שמה עם סימני פציעות כאילו הם חזרו מעזה עכשיו...

אני נפלתי אותו יום למיטה שדודה.. וקמתי ל.. היום-!!
שבו שוב ניסינו למכור את האוטו ללא הצלחה.
וזה פחות או יותר מסכם את היום.
עצוב, אכן.

וזהו, נקווה שעוד השבוע נמכור כבר את האוטו.
ושיקרו דברים מעניינים השבוע! אחרת אני אמות. סתם אני לא אמות.

הרבה אהבה לכולם!!

ברוריק...

נ.ב לשבע יש הרבה יציאות מצחיקות כאן [היא פה לידי מכוונת לי רובה לראש] קודם כל היא מציעה לי באמצע הנהיגה פירות ואז כשאני מסכימה וכבר מתלהבת היא שולפת לי חפיסת שוקולד וטוענת ששוקולד עשוי מפרי הקקאו ושזה ללא ספק בריאות... ואז הוספתי שצריך לאכול כל יום פירות בכמה צבעים ויש גם שוקולד לבן ושוקולד קראנצ'י-!!
היא הסכימה ואנחנו בהחלט חיות לפי התאוריה הזאתי.
ועכשיו היא כבר לא מסתכלת לי למסך אז אני יכולה לסגור את הפיסקה הזאת מהר מהר...

בי בי!! [מהרררר כי אני פה שעות וגיליתי שאין לי בכלל כסף בארנק.. נראה לכם שהם יתנו לי לשטוף להם פה כלים??]


ועכשיו יש גם תמונות:
http://picasaweb.google.com/brudye/NZTake10#