Another EDCON

קבלו עידכון רישמי על הימים האחרונים
כי אני בבית חבד, קמתי כרגיל מוקדם [ג'ט לג מחורבן] ומצ'עמם לי.

הכול התחיל ביום שני..
התעוררנו שבע ואני בוולינגטון וטסנו לנו לאוקלנד שמשמה יוצאת הטיסה שלנו למחרת לתיאלנד.
אחרי טיסה קצרה להחריד שבמהלכה חשוב לציין שהדייל שעשה את ההצגה הזאתי של איפה הפתחי חירום במטוס ואיך מנפחים את חגורת ההצלה לא הפסיק להיקרע מצחוק. והוא עמד ממש לידי אז גם אני לא יכלתי להפסיק לחייך.

הגענו לאוקלנד ומשמה לקחנו שאטל ישירות לבקפקר שקרוב לשדה תעופה על מנת לא להתקרב יותר מדי לעיר- דבר לא נחוץ לכשעצמו. היה ממש כייף שמה, ראינו סרטים כל היום והיינו באינטרנט. באמת שהמקום היה חמוד לחלוטין. היו שמה זוג שראה מטריקס ואני ושבע יושבות ואוכלות ותוך כדי זורקות בע"פ שורות מהסרט שנייה לפני שהן נאמרות והיה שמה מישהו שמשומה זה גמר אותו מצחוק.

אה, כששילמתי לבקפקר על הלינה ועל השאטלים לשדה תעופה וממנו התחלתי להוציא את כל המטבעות והשטרות מהארנק כדי להגיע לסכום בכוח גיליתי שנגמר לי בדיוק בדיוק כל הכסף הניו זילנדי שלי, עד הסנט האחרון. זה היה מדהים.

קמנו למחרת, הבנתי שכל דבר שאני אעשה עכשיו יהיה הפעם האחרונה שלי קרי- פעם אחרונה שאני קמה בנ"ז וכו. אז כמובן שעשיתי לבת שבע פעם אחרונה הפלות בניו זילנד ומצאנו את עצמנו על דשא רטוב לכל הרוחות.

בשדה תעופה נפגשנו עם גווין הבחור שעזר לנו לקנות את גווין האוטו ביומנו הראשון בנ"ז מסתבר שהוא עובד בשדה תעופה והוא הזמין אותנו לקפה. מסתבר שעם הטיול קיבלנו כמה הרבה מאוד דוחות של נסיעה במהירות מופרזת והוא דאג שאולי לא יתנו לנו לצאת מהמדינה בגלל זה, אבל כולם אמרו לנו שאין צורך לשלם אותם ובאמת שלא עשו לנו בעיות. מוהאהאהא.

עמדנו בתור לבדיקת דרכונים ונעמד לידנו בחור שקלט שאנחנו ישראליות והתחלנו לדבר. זה היופי בישראלים בכל העולם, תוך 5 דק' של שיחה עם ישראלי והוא כבר חבר שלך מהגן. ישבנו איתו בזמן שהוא אכל וכמובן שמצאנו מיליון אנשים משותפים שאנחנו מכירים. הוא המשיך ללוות אותנו לאיפה שהטיסה שלנו יוצאת ונפרדנו.. זה הצליח להעביר לנו את הזמן בצורה ממש כייפית. ועלינו לנו למטוס לטיסה של 10 שעות...

הצלחתי לראות אני חושבת משהו כמו 4 סרטים ו-2 פרקים של סדרות [עם להריץ, אין לי יותר מדי סבלנות] עד שנחתנו בסינגפור. האוכל הכשר במטוס דוחה את השועלים ולי ולבתשבע היתה בחילה נוראית כולל קוצים בתחת וחוסר סבלנות מטורף.
אבל זה היה קלוז'ר נחמד להיות בסינגפור, לראות שוב את הפסל הענק שמה ואת כל המקומות שבילינו בהם בלילה לפני 4 חודשים.

המשכנו לטיסה לבנקוק ישבנו וחיכינו עד שיהיה אפשר לעלות בינתיים שוב שמענו ישראלי שמדבר בטלפון. עוד פעם מדברים ועוד פעם חברים מהגן אחרי דקה. הוא אפילו עשה לי בשלב מסוים- נו ברוריה באמת.. והוא נשמע לרגע כמו דורון מוולינגטון. בכלל הוא היה ממש דומה לו אז הרגשנו בנוח. הוא היה שמה עם עוד ישראלי והם אנשי עסקים באיזה חברת היטק או משהו אז ישר הם מנסים לקמבן כיסאות טובים יותר במטוס וכו, הם ניסו לסדר לי ולשבע שורת כיסאות ריקה רק בשבילנו אבל כבר לא היה לנו כוח וגם ככה זה רק טיסה של שעתיים.

כאן היינו אחרי 12 שעות טיסה ומחסור חמור בשעות שינה עם בחילות וכל מיני כאלה לא כייפים. ואז נחתנו לתוך השוק הכי נוראי שיכול להיות. אתה יורד מהמטוס, לוקח את הדברים שלך ויש שורות שורות של תאילנדים שמנסים לשכנע אותך שתיקח את המונית שלהם.
למזלנו קבענו לפגוש שמה את אפרת שאנחנו מכירות מנ"ז והיינו שלושתנו והיא קצת ידעה מה לעשות אז טיפה הרגשתי יותר טוב אבל עדיין, טראומה.

היתה אחת שרדפה אחרי אפרת ואשכרה דפקה לה על הגב היא הציעה לנו מונית ב- 950 באט אנחנו כזה- לא תודה והתחלנו לעלות במדרגות נעות והיא ממשיכה לדבר איתנו מסתבר רק שלא שמנו לב ונראה לי שהיא הורידה את המחיר אבל כבר היינו בקומה שנייה ומשמה המונית יותר זולות. לקח אותנו מישהו שהאוטו שלו לא נראה כמו מונית, סתם מכונית וזה היה קצת מפחיד והנסיעה ממש ארוכה אז חשבנו שהוא עובד עלינו ואז היתה לו שיחת טלפון וצחקנו שבטח הוא אומר- "אני לא יכול לדבר עכשיו, אני עוקץ פה כמה בחורות"

זה קטע כזה שאתה תמיד בטוח שדופקים אותך. אמרו לי שזאת הבעיה פה של הישראלים ובגלל זה הם מנייאקים אבל אני לא מנייאקית ועדיין מרגישה את אותו הדבר. אי אפשר להסביר את זה...

בסוף הוא לקח אותנו לקוואסן איפה שכל הישראלים ובאמת יש שמה קשר ישראלי שפתוח כל הלילה והרבה מקומות ברחוב כתוב בעיברית ועדיין, היינו בהלם תרבות מטורף וחם חם חםםםםםםםם!!!!!
ואז להתחיל לחפש ב-11 בלילה מקום לישון בו, אחת החוויות הלא נעימות. אתה רגיל לבקפקרים מסודרים ויפים ופה הכול גסט האוסים מוחבאים בתוך מסעדות כל מיני כאלה וכל המקומות מלאים והם אומרים לך שתמשיך ללכת בסימטאות ותמצא עוד מקומות אבל זה פחד אימים ללכת בסימטאות האלה. אומנם הם מוארות יחסית ויש אנשים ברחוב ועדיין...
בניגוד לנ"ז שהכול ב- 5 נסגר כאן הכול מתחיל בערב.
ואין לך מושג כמה אמור לעלות לילה ומה נחשב מקום טוב ומה לא. ובקשר הישראלי, בוא נגיד שהיה אפשר לתמוך קצת יותר במיוחד לאור העובדה שציינתי בפניהם שיש לנו הלם תרבות ושאין לנו מושג איפה נחתנו ושנשמח לקצת עזרה!!!

בסוף שבע נשארה בקשר כולה בטראומה ואני ואפרת המשכנו לחפש, נדבקתי לשני ישראלים ואשכרה הוצאתי מהם מידע בכוח איפה להיות וזה עד שמצאנו לנו מקום לישון בו.
התקלחנו בתורות מה שעזר מאוד לתחושה הכללית ואני גם ירדתי לדבר במחשב עם אמיר שהרגיע אותי מאוד, כי זה אחד התפקידים של אמיר, להרגיע אותי ואת שבע בארצות חדשות. [חכה חכה שנחזור לארץ]

קמנו למחרת והלכנו לבית חב"ד שהוא אגב מאוד גדול ומסודר שחבל על הזמן. יש פה המון ישראלים בכל מקום ויש הרבה עיברית ברחובות. צחקתי שהישראלים פה זה כמו היפנים באוקלנד... מי שהיה בנ"ז מה זה מבין אותי.

יש כאן מסעדה כשרה אדירה ואכלתי אתמול עוף!!!! אחרי 4 חודשים בלי עופות. איזה אושר!!! אוקי, לא היה היסטרי ועדיין, עוף!!
הכל כאן זול בטירוף כל ארוחה של שלושתינו ביחד אנחנו מקבלות את החשבון שתמיד מגיע ל-30 ש"ח משהו כזה. לשלושתינו!!! :)

עדיין לא יצא לי לקנות ברחוב, כולם אומרים לך שלא להעז לקנות במחיר מלא ושחייב להוריד אותם כי הם בכוונה מתחילים עם מחיר גבוה כדי שתוריד אותם. זה חלק מהעניין ומהתרבות. אבל אני שונאת שונאת שונאת להוריד מחירים. אם יש משהו שהוא יקר לי אני פשוט לא קונה, מה זה להכריח אנשים לשלם להם פחות?
ברור לי שאני אגיע גם לזה בסופו של דבר אבל אני לא אהנה הכי שבעולם.

הדבר היחיד שנחמד כאן זה שכל הישראלים הכייפים שפגשנו בנ"ז נמצאים פה בתיאלנד. אנחנו הולכים לפגוש היום את דניאל מדניאל וצורי שטיילנו איתם בוואנקה וענת וספיר שלחו לי הרגע הודעה שהם יהיו בבנקוק ב-10 למרץ. איזה כייף :):):):)
אשכרה פגישת מחזור אדירה. אני ממש מחכה לזה.
עידכון קל מהשטח- דניאל הגיע עם יעל ועומר!!! יאי!! הם גם שני ח'ברה שטיילנו איתם בקפלר...

חוץ מזה... חם פה. זה לא ייאמן כמה. חם חם חם. שלחתי לארץ את כל הפליזים שלי והסווטשרים והמכנסיים הארוכות... חום סוסי ים. אבל מתרגלים לאט לאט....

טוב שבע ואפרת פה סוף סוף אז נלך לאכול משהו.
שיהיה לכולם אחלה שבוע
זה מפחיד כמה אוטוטו אני בארץ. עוד 26 ימים [שבע סופרת]

הרבה אהבה לכולם!!

ברוריק [שמתחיל בצורה משונה להיות לה נחמד בתיאלנד אפילו שהיא לא ממש התחילה לטייל]