Bangkok

אהלן לכולם ממבנקוק החמה עד מאוד.
די מצ'עמם פה אבל למזלנו יש לנו היום אוטובוס לצ'אנג מאי. לא שאני יודעת מה יש שמה...
בינתיים אנחנו בעיקר מסתובבות בבית חב"ד ועושות צחוקים על התאילנדים.
הם פשוט קורעים מצחוק!

פגשנו כאן 3 בנות גם דתיות מור הדס ושיר והסתובבנו איתן הרבה ועם דניאל ואנחנו כל הזמן עושות חיקויים: טו האנדרד אנד פיפטייייי [יש לתאילנדיים נטייה למשוך מילים וזה פשוט שופך] נוו נווו קאנוטטטט [כשאתה מנסה להוריד את המחיר יותר מדי] טוו אקספנסיב, קאנוטטטט....
וגם- "אורנג' ג'וס טאן באטטטטטטט" שמור מחקה ממש מוב.
ואז יש את הפייבוריט שלי: קאפונקה! זה תודה בתיאלנדית. אני כל היום מסתובבת ועושה- קאפונ-קהההה קאפונקהההה...
בכלל כל האנגלית שצברנו בעמל רב בנ"ז במשך 4 חודשים הלכה לעזאזל. הם לא מדברים פה אנגלית תיקנית, בונים משפטים נכונים עם גרמר.. הם רק זורקים מילים שלא מתחברות. נניח אני רוצה משהו, לרוב אני אבקש אותו ככה: "הלוווו, אי [מצביעה עלי] וואנט [כאן נכנסת המון המון פאנטומימה של מה אני רוצה] פליז" או- "דיס, האו מאץ'?" "נו נו... טוו אקספנסיבבב"
ולא מבינים מילה מהאנגלית שלהם והקטע המצחיק הוא שהם יודעים את זה! אתה שואל כמה עולה דבר מסוים והם- "וואן האנדרד אנד פיפטייי" "פיפטין?" "פיפטייי" "פיפטי?" "פיפטיןןןןן" ככה שעה עד שהם שולפים מחשבון שיהיה ברור שכולם פה מסתובבים עם מחשבונים ומתקתקים מחירים כל היום.
למרות שהם גם דוברים עיברית שחבל על הזמן. ביום שישי אני ושבע הולכות והם כזה- שבת שלום!! כולם גם משומה יודעים- אחותי, מה נשמע? וכל מיני כאלה. הם קולטים אותך בשניות ומנסים עלייך את כל רפטואר העיברית שלהם. ויש מלא חנויות לחליפות וזה אז הם עומדים בחוץ ועושים- חתונה חתונה... ואנחנו- לא חתונה!!! לא חתונה!!! מה אתם אמא שלי? גם מלחיצים אותי...

הלכנו ביום חמישי אני בת שבע ואפרת לקניות עם יעל עומר ודניאל בקניון הגדול שלהם שנקרא ה- MBK זה קניון עצווום עם מלא מלא שטויות והתיאלנדים רודפים אחרייך שתקנה אבל לרוב ספציפית שמה הם לא הכי מורידים מחירים כי המחירים מראש אמורים להיות יותר זולים. אני ממש ממש ממש גרועה בלהוריד מחיר. הם חיים בכזה חור ואנשים אשכרה רבים איתם על חצי שקל, ראבק!!! הבנתי שהם משקרים ודורשים מחירים שהם מופקעים ביחס לתיאלנד ושאסור להשוות את זה לשקל ישראלי כי זה לא קשור, אבל קשה לי. יאללה קחו את השקל הזה, אני לא אמות בלעדיו.
סיפרו לנו שיש לתיאלנדים שקיות בצבעים ואם מישהו קונה במחיר מלא הם נותנים לו שקית בצבע מסויים וככה כולם יודעים שהוא פראייר ולנסות למכור לו. אני ממש התאמצתי להוריד מחיר והצלחתי להוריד רק 40 באט שזה 4 שקל וקיבלתי שקית צהובה אז כולם צחקו עלי שצהוב אומר- "היא רק נחתה לפני כמה ימים ולא ממש יודעת להוריד את המחיר אז תורידו לה בממש קצת והיא תקנה" אין לי מושג אם זה נכון או לא אבל את כל השקיות הכנסתי לתיק לייתר ביטחון. לא בא לי לצאת פראיירית.

בחזור עומר יעל ודניאל ניסו לתפוס לנו מונית או טוק טוק שזה כמו טוסטוס עם עגלה פתוחה מאחורה והרבה הרבה יותר מטורף במחיר של 80 באט וכל הנהגים רצו 250 וכאלה.. אחד רצה 100 וכולם ממש התעקשו שהם נוסעים רק ב- 80 באט! בסוף הם עצרו טוקטוק שהסכים ועלינו אני בתשבע ואפרת. בת שבע שמקבלת בחילות כשאני חונה כמעט מתה שמה, הבחור נוהג בנתיב של נגד כיוון התנועה וכל פעם שבאה מכונית מולו הוא נדחס בכוח לנתיב הנכון, ככה כל הדרך. באמצע הדרך הוא עוצר ואומר שכל אחד זה 50 באט יענו 150. ממש התווכחנו איתו ואמרנו שאין בעיה שיקח אותנו בחזרה לקניון ונתפוס מונית אחרת ואז כשאמרנו את זה הוא השתכנע והמשיך לנסוע. זה הזכיר לי את הבדיחה על זה שמקבל את החשבון במסעדה ורואה- מרק 30 ש"ח שתייה- 10 ש"ח הצליח- 50 ש"ח אז הוא פונה למלצר ושואל- סליחה, מה זה הצליח? אז הוא עונה לו- עזוב, לא הצליח. כן כן אני יודעת שזה בדיחה טיפוסית של אבא אבל נו זה ממש הזכיר לי את זה!!

בשבת בארוחת שישי פגשתי שוב את ניר!!! יאי! מהחבורה של בן בנ"ז. אוח אני צריכה להסביר מחדש, נו זה זה היחידי שזכר לקחת את הברושור של האוטו שלנו בכרייסצ'רץ' ולתלות באכסנייה וזה שאומר שכולם דיברו עלי ועל שבע בנ"ז. ישבנו שמה בשולחן ביחד כולם והרצנו צחוקים. היינו שולחן ניו זילנדי אדיר!! באמצע הפרשת שבוע של הרב הוא אומר משהו על משה שלא רצה שיכניסו אותו לספר תורה משהו כזה ואני בשקט- "קאנוווט... טו אקספנסיבבבב" כל מיני שטויות כאלה שקרעו את כולם מצחוק ואז התחלנו שוב חיקויים כמעט על כל דבר.

לאחר מכן המשכנו לקומה למטה לארוחה אצל הרב. אם כאילו אכלנו ארוחה מלאה ונחמדה מקודם, עם איזה 200 איש לדעתי, אולי פחות אולי יותר אבל בסגנון עכשיו היו איזה 30-50 איש ועוד פעם מחדש קידוש ונטילת ידיים וטונה של אוכל ממש איכותי, עופות ופשטידות ומרק מעולה. למה לא אמרו לי? לא יכלתי כבר לאכול אז ויתרתי על הכול אבל היה ממש כייף כי האוכל הגיע לאט לאט ובינתיים כל אחד לפי סדר מסוים נעמד ואמר את השם שלו וגם יכל לבחור שיר או לספר סיפור.. ככל שהזמן עבר זה התחיל להצטמצם והסיפורים נהיו יותר ויותר אישיים כל מיני וידויים כאלה- אני ילדה מאומצת והשבוע פגשתי את אחותי הביולוגית ודמעות וזה.. לא משנה כמה אני צינית באמת שנהנתי מזה בצורה הכי פשוטה שיש. אנשים ממש התחילו לשפוך דברים או סיפורים של השגחה אישית והיה אדיר.

דניאל לא ידע מה לספר ואני ושבע עשינו לו שיגיד על וואנקה אז הוא סיפר על השבת שהיתה לנו שמה וכמה מדהים זה היה לשמוע "אנחנו מאמינים בני מאמינים.. " בוואנקה עם אלפי אנשים. בשלב מסוים נהייה ממש מאוחר, אפילו שבע פרשה ודי הצטמצמנו והרב ביקש שאני אדבר אז החלטתי לספר על השבת הראשונה שלי באוקלנד וכמה נורא היה כי היתה שבת בר מצווה והגיעו מלא אנשים שלא ממש דתיים עם פלאפונים בבית כנסת וכאלה, ותהיתי מה לי ולאנשים האלה ואיך אני מעבירה כ"כ הרבה שבתות בנ"ז עכשיו?? וכמה קיוויתי שלא כל השבתות שלי יהיו כאלה בנ"ז ואז בסוף איך משבת לשבת קרו דברים יותר מדהימים ונפלנו על כל מיני אנשים אדירים שממש עזרו לנו ואז השיא עם השבת בוואנקה שדניאל באמת סיפר עליה ואז סיפרתי שהגענו לתיאלנד והיה לנו שוק עצום ולא ידענו מה לעשות עם עצמנו ואני נורא פחדתי איך נעביר שבת ככה במקום הנוראי הזה ואז באמת הגיעה השבת ושוב אני מוצאת את עצמי באווירה מדהימה ושבתית עם קידוש לעניין ושירים וכ"כ נהנת לשמוע את הסיפורים ומרגישה שאם אני יוצאת מהדלת אני מגלה שאני בכלל בארץ ולא בתיאלנד.
כן כן, גם אני הפכתי למושי שמה. אבל באמת שהיה מעניין להקשיב לכולם.

זה הלם לצאת משולחן שבת שכזה לרחוב. אחרי שהתנתקת לחלוטין מהכול פתאום אתה חוטף גל חום אדיר והרעש והריחות מזכירים לך בדיוק איפה אתה נמצא.

יום שבת עצמו קמנו לתפילה והתפללנו קצת, אני יצאתי החוצה וביקשתי משבע שתקרא לי לשמוע את "זכור" כמובן שהיא לא הספיקה לקרוא לי אז פיספסתי את זה. בסעודה היה נחמד ואוכל טוב וגם פגשנו עוד מישהי שפגשנו בטאופו בנ"ז שישבה איתנו ואמרה לנו גם שהמשיכו לדבר עלינו אחרי שעזבנו. אח"כ חיכינו לשיעור של הרבנית אז ישבנו שמה וזה הרגיש כמו סניף של בני עקיבא שכולם יושבים ומדברים. היה נחמד ודי חיכינו בכוח ששבת תצא, סוף סוף בשעה נורמלית ולא ב- 9 כמו שהיה עד עכשיו.
כשכולם עלו לערבית נכנסנו לשירותים ואני חיכיתי שיתפנה לי תא. בפנים היו מור הדס ושיר ותוך כדי כולם צועקות חיקויים של תאילנדים כמו - "אורנג' ג'וסססס טן באטטטט" ואני לקחתי את הפאנסטיל ג'ל שהיה לי ביד ועשיתי רעש עם התריסים שמה וזה נשמע כמו נשות הצפרדע כאן שמסתובבות עם צפרד שמשמיעה את אותו רעש בדיוק אבל אף אחת לא שמה לב שזה החיקוי שלי עד ששיר יצאה מהשירותים והיא קולטת מה אני עושה ונשפכת מצחוק והדס ומור לא מבינות מה מצחיק עד שמור יוצאת גם וקולטת אותי וגם נשפכת ואנחנו צוחקות וצוחקות ועכשיו הדס לא מבינה מה מצחיק אז היא גם יוצאת מהתא ורואה אותי ואז גם היא נקרעת וארבעתנו לא מפסיקות לצחוק. זה היה אחד היציאות האדירות!

המשכנו משמה לחדר שלהן כי הן טסו אותו יום ב- 3 בלילה והיו צריכות להיפטר מדברים שתופסים משקל אז עשינו "קניות" אצלהן ועכשיו יש לנו מלא מרקים וכל מיני דברים שימושיים החל ממשחות שיניים ועד מכנסונים לשינה. אין לי מושג מה נצטרך מזה אבל יאללה..
קבענו להיפגש ב-11 בערב ולצאת לבלות. אני ושבע העברנו את הזמן ושהגיעה השעה היא הרגישה לא טוב ובחרה להישאר. היינו אני ושלוש הבנות דניאל ועוד בחורה שפגשנו ושישנה איתי במלון. הבנות לימדו אותנו משחק שתייה היסטרי עם קלפים שכל פעם מוציאים קלף וכל קלף אתה צריך לעשות משהו אחר, לרוב לשתות שלוק מהבירה. ויש קלף שאומר שאתה חייב לקבוע חוק אז מישהי קבעה שכל מי שאומר- "אני" צריך לשתות. וכולם כל הזמן אומרים אני ואף אחד לא שם לב חוץ ממני ואני כזה- אהההההה אמרת את המילה עם הא' ואז דניאל היה צריך לקבוע חוק אז הוא אמר שמי שצריך לשתות חייב להצדיע לפני לכוכב צהוב שהיה שמה [מי שלא עושה את זה צריך שוב לשתות] אז כל שנייה אני- אהה אמרת את המילה עם הא' [מישהי שותה] אההה לא הצדעת!!! וככה תפסתי את כולם ולכולם נמאס ממני. ויש קלף שאם אתה מוציא אותו אתה בוחר מישהו שכל פעם שאתה צריך לשתות גם הוא צריך. אז זה יוצא איזה טריליון פעם. והיה שלב שאסור היה להצביע על אנשים ואני מצביעה בלי הפסקה ככה שהייתי ממש חלשה בקטע הזה.
בסוף בסוף נשארו רק 2 קלפים והיה תורי, הרמתי קלף ויצא לי את זה שקובע חוקים ומאחר שמימלא עמד להיגמר המשחק אז אני כזה קובעת שמי שמרים את הקלף האחרון צריך לרקוד ברחוב ל-5 דק' וזה לפי תור אז אין הרבה ברירות והדס כמעט רצחה אותי כי התור שלה היה אחרי אז היא בלית ברירה הלכה לרקוד והצטרפנו אליה היה פשוט ערב, אדיררררררררר. כייף בטירוף. כאילו אף אחד לא באמת השתכר אבל היה פשוט שמח.
אני הייתי קצת והווואוו... אז סתם בצחוק אמרתי לדניאל שכשהוא מלווה אותי למלון אם בדרך אני רואה תאילנדי ומחליטה שהוא האהבה של חיי ואני רוצה ללכת איתו, אז.. שלא ייתן לי. ואם מישהו אומר לי ללכת למופע פינג פונג [אתם לא רוצים לדעת מה זה] ואני אומרת- כןןן איזה כייף אני הולכת!! אז... שלא ייתן לי.
ולא הפסקתי להגיד קופונקה שזה תודה ובשלב מסוים כבר התחיל לצאת לי כל מיני פוקונטה ו- גוקונדה.
כמה צחקנו שמה.... היה מעולה!
הקטע הוא שהבנות אותו לילה אמורות לטוס והן אפילו לא סיימו לארוז, אין לי מווווושג איך הן ארזו ואם הן הגיעו לטיסה שלהן. D:
אני הגעתי לחדר והלכתי לישון.

עכשיו אנחנו בבית חב"ד מעבירות את הזמן כי ב-6 בערב יש לנו אוטובוס לצ'אנג מיי שאין שמה כלום מלבד בית חב"ד. אנחנו לא באמת נעשה שמה את הטיול הליכה או הג'יפים כי פורים נתקע לנו באמצע אבל אני הזמנתי לי טיול חצי יום רק של אומגות ביער שבע ואפרת לא רצו להצטרף. אבל זה מאורגן לא צריך לדאוג. ואולי נלך לפי או משהו, אין לי מושג אבל נאלתר ונראה מה קורה.
אני מקווה שיהיה לנו טוב כאן בתיאלנד כי די אין פה הרבה מה לאכול בניגוד לנ"ז [מלבד בבתי חב"ד ששמה יש מסעדות עם אוכל מעולה] ודי שביזות מסוימת ועייפות כבר מנ"ז. אבל נראה לי שטוב שהגענו לפה לא יודעת. שיהיה לכולנו שבוע מקסים
הרבה אהבה!

ברוריק.