30 november

אהלן לכולם!
מזמן לא יצא לי לכתוב כי עבר עלינו שבוע עמוס בטירוף. עכשיו מאוחר בלילה ואני צריכה לישון כי מחר קמים מוקדם אבל ברור לי שאם אני לא אשב ואכתוב את המגילה שלי עכשיו ישאר לי רק הרבה יותר לאח"כ...
פעם אחרונה שעידכנתי הייתי בטאופו, היה יום שני וירד גשם.

יום שלישי מזג האוויר התבהר אבל עדיין לא מספיק בשביל הטונגרירו שרצינו לעשות אז החלטנו ללכת לעשות צניחה חופשית. שזה לא פחות טוב :P
בחרנו לקפוץ מה -12000 ולא מה- 15000 למזלי כי כל הטיסה במסוק, מטוס וואטאוור הייתי בטוחה שאני כל שנייה הולכת להקיא. לדעתי עוד שנייה אחת שמה הייתי באמת מקיאה. כשסיפרתי את זה במטוס למדריך שצנח איתי הוא ניתק את הלולאה בינינו וטען שבמקרה כזה אני פשוט אמות לבד... מזל שהוא חיבר אח"כ :|
הקפיצה היתה אחת הדברים החזקים שעשיתי בחיי. במשך 8 שניות של נפילה פשוט לא הפסקתי לצרוח לרגע. זה מין כזה- אההההההההההההההההההההההההההההההההה אחד ארוך ואז כל השאר פשוט מעורפל... ברגע שהמצנח נפתח הכל רגוע יותר וממש מהנה. הוא אפילו נתן לי לנהוג!! בהתחלה חשבתי שהוא צוחק איתי אבל אז אני החזקתי את הכזה כאילו והזזתי את המצנח לימין ושמאל והוא פשוט נח לו בינתיים.. זה היה אדיר!!! אחרי שנחתנו לקח לי עוד קצת זמן להתעשת על עצמי. בת שבע לקחה את זה רגוע בצורה מפליאה ואמיר משומה הכי התקשה. אפילו אחרי זה אני נהגתי כי הבנאדם היה בשוק טוטאלי.
ישבנו באגם טאופו ונרגענו קצת מהחוויה ואז נסענו לקאמפינג וואן לעוד לילה קפוא באוהל.

יום ד' נקרא בפינו- יום הסתלבט. עשינו את סבב הקניות הקבוע שלנו ואז ישבנו בפינת הרגעות יפה ליד האגם, האכלנו ברווזים, נחנו ואכלנו.. בשלב מסוים אני הצעתי שנתקדם לעבר טורנגי שנמצאת באזור הטראק טונגרירו קרוסינג אבל עדיין לא ממש שם בתקווה שהמזג אוויר למחרת ישתפר ונהייה ככה קרובים יותר. בסוף נסענו עד נשיונל פארק [וזה שם של מקום. שם דבילי לחלוטין] וישנו באכסנייה שקראית דיסקברי לודג. ז"א אמיר ושבע התקמצנו ופתחו אוהל ובגללם אני גם הייתי צריכה להצטרף לעוד לילה קפוא בלי כמעט שינה.

יום ה' - קמנו ב-5 בבוקר לשאטל שיקח אותנו אל הטרק ובחזרה. היה קור סוסים ואני לא ישנתי כבר כמה לילות לא שתיתי קפה ובטח לא הייתי בכושר. העיניים שלי היו אדומות ונחשדתי בלקיחת סמים [שקר, בחיי] וככה ב-6 וחצי בבוקר מצאתי את עצמי מטפסת על הר. היה קר כמובן אפילו אם יצאה השמש וגם הלכת קצת והתחממת מההליכה איך שהורדת את הסוודר קפאת מקור. בהתחלה ניסיתי לעמוד בקצב של שבע ואמיר אבל גיליתי שככה אני לא מצלמת כלום אז פשוט התייאשתי והלכתי בקצב שלי [לאט] צילמתי איזה אלפי תמונות כי היה מהממממם!! ובדרך פגשתי מלא אנשים נחמדים ודיברתי איתם. היה איזה זקן עם קנון D450 שניהלתי איתו שיחה מעניינת על עדשות ואיזה אוסטרלית אחת ואנגלי חמוד שגם הלכו בקצב שלי אז היה פשוט כייף לדבר איתם וללכת לאט סוף סוף. בחיי שעם כל הכבוד למסלול היו שמה קטעים שפשוט פחדתי מהם למוות כמו לחצות גוש שלג עצום שכל החלקה ממנו מביאה לנפילה מאוד מאוד מאוד ארוכה. אה אגב זה אותו הר משר הטבעות!! היתה ירידה אחת ממש מפחידה אחרי כל אלפי העליות ולא הפסיק להתנגן לי בראש בלי הפסקה השיר של שולי רנד "אייכה" שהולך "ריבונו של עולם הן לפנייך גלוי, כאן יהודי שעל חוט השערה הוא תלוי" וזה כל המילים שאני יודעת את השאר המצאתי אבל הייתי לבד באותו שלב ויכלתי לשיר בקול. נורא נהנתי מזה יש לציין, באופן די חולני.

בכל אופן סיימנו יותר מהר משחשבתי והגענו להסעה בזמן. חזרנו לאכסנייה ההיא בצהריים והתקלחנו, אני נרדמתי באוהל ישר עד שהגשם [ואמיר] העירו אותי. דחפנו מהר הכול לאוטו ונסענו להיט של דוד ולאה קידרון. היה רשום שהם יהודים אבל בחיים לא ציפינו למה שגילינו שמה.

היו אצלהם עוד אמריקאית והבת שלה ועוד 3 ישראלים שפגשנו כמה פעמים והם חמודים בטירוף אז אנחנו ישנו בסלון אני ושבע על ספה שנפתחת למיטה נוחה ואמיר כרגיל נדפק הפעם שמו לו את הכריות של הספה על הריצפה והוא ישן עליהם. כמובן שלא הפסקנו לצחוק עליו על זה. אבל דוד לקח אותנו לראות תולעים זוהרות וזה הכי שווה כי דילגנו על זה בוואיטומו ואני ידעתי שאני עוד אזכה לראות. זה מחזה מרהיב באמת כי היתה מין שדירה חשוכה של עצים או לא יודעת מה ומלא מלא נקודות זוהרות בכחול, והיינו רק אנחנו היה ממש כייף.

אה מה שגילינו לגבי המשפחה שהתארחנו אצלה לפתע פתאום זה שעל הכלים שלהם רשום- בשרי חלבי ופרווה. היתה להם הפרדה והכל. והם שומרים שבת!! היה אפילו מיחם למים חמים!!! אז היתה שבת מדהימה. שאני אפרט עליה בהזדמנות כי נגמר לי הזמן...

בנוסף היום [ראשון] בבוקר נפרדנו מאמיר שהמשיך לוולינגטון ואנחנו המשכנו לצד המערבי של נ"ז. היתה פרידה ממש עצובה אבל המצב רוח מרומם. נהגתי היום איזה 5 שעות לניו פליימות' אחרי 3 שבועות שלא נהגתי אבל היה סבבה והנוף פשוט מהמם ומחר כנראה אני ושבע נעשה טרקון קטן שאני לא זוכרת את השם שלו, אשתדל לעדכן.

תמונות רציתי להעלות אבל יש פה מקינטוש ומשומה הוא לא מציג תמונות ועושה לי בעיות אז נראה מתי זה יגיע.

שבוע טוב לכולם ושנשמע רק חדשות טובות.!!

24 november

הי לכולם!!!

מה קורה?
קרו כמה דברים מגניבים מאז הפעם האחרונה שעידכנתי...
קודם כל בחמישי אולי כדי לכפר על תקרית הנהיגה [אולי] יצאנו בערב לפאב באוקלנד היה נחמד וגם כל הבירות כשרות אז - ווהו.
אני שבע ומיכאל ישנו באכסנייה ואמיר ישן בוואן של מיכאל. למחרת יצאנו לאזור כרומנדל שזה בחוף המערבי נדמה לי. הלכנו לחוף "הוט ווטר" שזה דבר מגניב בטירוף.
הגענו לשמה לפני השפל ולא היה כמעט איש ניסינו למצוא נקודות חמות אבל המים היו קפואים וממש לא האמנו למיכאל שאמורים להיות פה מים חמים איפשהו ומיכאל שכבר היה שמה בעבר התחיל לחפור ולחפור נגד הגלים כמובן שכל הבור שלו התמלא תוך שניות במים. פתאום אני ואמיר חשים שהחול בנקודות מסוימות פשוט לוהט ברמות שאי אפשר לדרוך על החוף.
בשלב מסוים המים התחילו להתרחק מהחוף ואנחנו חפרנו כמו מטורפים עד שנוצרה לנו סאונה קטנה ולוהטת. המים מתחת לחול פשוט לוהטים ברמת כוויות מתקדמות! לאט לאט הגיעו מלא אנשים וצילמו אותנו כאילו אנחנו בגן חיות... אבל היתה סאונה מצוינת!!
משמה המשכנו ללינה בוואנגמטה באוהל של אמיר אני ישנתי עם הבגדים התרמים שלי ככה שישנתי מצוין והיה אפילו חמים כמובן ששבע ואמיר קמו בבוקר עם תלונות אבל לי זה לא מפריע

יום חמישי נסענו לבית לחם. ז"א ככה קראו למקום אז מי אני שאגיד אחרת. את זה אתם יכולים לראות בתמונות שאני אעלה בטח יותר מאוחר [אני מרגישה כמו מדריכת טיולים] עשינו קניות בקאונט דאון ואמיר צחק עלינו שאנחנו כל הזמן עושות קניות אבל מה, היה שמה ממש זול!! קנינו בסטוקים ואז טענו שבהמשך בטח יהיה "מור קאונטדאון" ואז נצטרך לקנות שוב רק כי זה יותר זול..!
נפרדנו שמה לשלום ממיכאל והמשכנו ל"בי אוף פלנטי" שזה חוף מהממממם!! אני ואמיר -שוב- ניסינו לדוג אבל הפיתיון שלנו שחה כל פעם לחוף בגלל הגלים אז התייאשנו ואחרי ארוחת צהריים משובחת המשכנו ל-"היט" של ג'ודי וג'ורדי ווקר. אמרנו שאם יהיה שמה נחמד נישאר לשבת ואם לא אז נמשיך לאכסנייה. הגענו לבית עצום שמיד מצא חן בעינינו וכמובן שברגע שגילינו שיש לנו יחידת דיור משלנו- נשארנו לשבת. היה לנו אשכרה מין יחידת דיור גדולה משלנו מחוץ לבית שלהם עם מקלחת ושירותים ומטבח ומכונת כביסה. בת שבע מיד השתלטה על הכביסה ואני רק בהיתי בתדהמה בזמן שהיא הפרידה צבעים וטענה מה כביסה קרה ומה חמה. זה לא עזר אגב לתחתונים שלי שאיכשהו עברו כביסה קשה וכמעט התפרקו. מזל שאמא קנתה לי לפני היציאה לדרך בערך עשרות תחתונים בצבעים שונים ככה שאני מובילה במצעד. מקום אחרון אגב אמיר עם [לטענתו] שתי זוגות תחתונים. אני ושבע מחפשות מקום זול לקנות לו עוד כמה כי מי יודע מתי תגיע הכביסה הבאה.

ביום שישי עשינו מסלול טיפוס על הר שיצא מתוך העיר וואטקני זה היה מסלול הליכה קצר אבל אני בכושר בערך כמו איגואנה ימית אז לא היה הכי קל בעולם. אבל נכנסים לכושר לאט לאט!!

כשחזרנו לאוטו גילינו שקיבלנו דוח חנייה!! כן כן.. היה שמה שלט "פארקינג 60" ואמיר טען שזה אומר שמותר לחנות בכל ה-60 מטר באזור. שבע טענה שזה אומר שיש מקום חנייה ל-60 מכוניות ואני בכלל לא שמתי לב לשלט. מסתבר שהכוונה היתה שמותר לחנות רק לשעה. אז קיבלנו דו"ח של 30 דולר ששבע הלכה ישר לשלם לייתר ביטחון.

חזרנו להיט ואני קצת סבלתי ממצב רוח מעפן מה שהתברר אחרי זה כמכת שמש. [קניתי מקדם הגנה מאז זה בסדר ושבע מזכירה לי כל בוקר למרוח] בכל אופן עברה שבת משעממת ורגועה סיימתי כל ספר אפשרי שנמצא ברדיוס שלי ואמיר טחן לנו בשכל מהספר שלו "התחלתא דגאולה" שהוא קיבל מהבית חב"ד כי הוא לא הבין שמה כמה עניינים. אגב גווין האוטו לא מחלל שבת אז אמיר נשאר איתנו ובכלל לנוח קצת זה תמיד חיובי.
אני חייבת לציין גם שמלבד קידושים והדלקת נרות התפללנו גם הפעם כולנו ביחד, אני חושבת שזה הישג רציני שלוש שבתות ברצף להתפלל בשישי. אמשיך לעדכן בנושא זה.
אה והאנשים בהיט ממש לא הציקו לנו. האבא בא אולי פעמיים לדבר איתנו סתם על מלא דברים והיה ממש נחמד ואת האמא פגשנו פעם אחת בהתחלה והיא הייתה באמת מקסימה לא הפסיקה לנקות ולהצטער על זה שיש קצת אבק כי מזמן לא ישנו שמה. ניסינו להסביר לה שזה מלון פלאזה לעומת איפה שישנו אבל זה לא עזר...

בכל אופן!! כרגיל אמיר ושבע התלוננו על המיטות שלהם אפילו שהם היו עצומות כי מסתבר שהקפיצים לא היו נוחים בעוד שאני ישנה כאן כמו סוס מת ובכלל מוצאת את עצמי עייפה כל הזמן. לקח לי הרבה זמן עד ההארה שמאלפי כוסות קפה ביום עברתי ללשתות אולי 3 כוסות קפה בשבועיים- הפסקתי בכלל עם שתייה חמה בלי לשים לב. אז עכשיו קניתי לי קפה ונראה כמה כבר יצא לי להכין פה...

יום א' - הגענו לרוטרואה שזאת עיר עם מלא גייזרים וכל מיני כאלה שגורמים לה להיות מסריחה באופן תמידי. עצרנו באיזה פארק וצפינו בגייזרים ובעשן וזה הספיק לנו מאוד מהר, מביט מהיר בלונלי פלאנט לימד אותנו שיש מבוך תלת מימדי מעץ באזור והיה רשום שזה יעסיק את הילדים לשעתיים וזה נורא נחמד- אז הלכנו! אמיר טען שאנחנו הילדות שלו אבל התרוץ שלו לא עזר כשהוא התחיל להתרוצץ איתנו במבוך. היה צריך למצוא 4 פינות בצבעים שונים ואז לצאת מאיפה שבאת. שבע סיימה באופן מפתיע ראשונה אני סיימתי שנייה והלכנו ביחד עם אמיר לפינה הירוקה שהוא לא מצא. כמעט הקאנו שמה כי זה עושה סחרחורת וכאב ראש אבל בצורה משונה מאוד נהננו.
משמה המשכנו להיט של ג'ון וקתרין בנגקורו. יש להם בית עצום ואני ושבע ישנו על מיטת קינג סיז עצומה בעוד אמיר ישן על הספה הנפתחת. כמובן שקמתי בבוקר לעוד ערמת תלונות- אמיר לא ישן כל הלילה כי המיטה חרקה ושבע לא ישנה כי מסתבר שכל הלילה הרבצתי לה ודפקתי לה מרפקים. אני ישנתי שוב כמו סוס ולא שמתי לב לכלום. קמתי רעננה ושמחה לעוד יום גשום ואפור. הממ..

נסענו לנו לטאופו לאיפה שהצניחה חופשית אבל המזג אוויר ממש מחורבן וגשום אז החלטנו לעשות סירת מרוץ בנהר... היה אדיר!!! נאלצנו לחכות ל-3 כי הכול היה מלא אז היינו שמה ודיברנו והכנו שקשוקה מעולה והסתלבטנו עם האנשים עד שהגיע תורנו. הלבישו אותנו במעילי גשם ארוכים ושחורים ונראנו כמו שורת נזירות שמדדות כל הדרך לנהר ואני פשוט נשפכתי מצחוק כל הדרך ולא יכלתי להפסיק זה היה אחד המחזות הכי שופכים ביקום.!! ואז עלינו לסירה ועשו לנו סיבובים וכל מיני כאלה מגניבים והיה פשוט כייף. אני ישבתי באמצע אז כמעט לא נרטבתי זה שלידי יצא רטוב לחלוטין ואמיר נרטב בצורה הכי מצחיקה שיש - יצא כאילו ברח לו פיפי בסירה וכל האנשים סביבנו פשוט התחילו לרדת עליו. אה וגם קיבלנו בחינם את התמונות כי אני ושבע בשדה תעופה לקחנו את כל הברושורים שראינו וככה יש לנו עכשיו מלא קופונים למלא דברים אז היה לנו קופון לתמונות חינם!! מוהאהאאה בכל אופן משמה נסענו למרכז העיר ונישן הלילה באכסנייה כי לי ולשבע נשבר מהיטים ומלדבר עם אנשים [אפילו שרק אמיר עושה את זה, אנחנו תמיד נרדמות על השולחן]

זהו נכון? טחנתי שעות עכשיו בשכל. יאללה להעלות תמונות...

זה הלינק אני מזכירה:
http://picasaweb.google.com/brudye

אני חייבת לציין שאם מישהו מהמטע היה שומע אותנו מדברים הוא היה נקרע מצחוק. קשה לי להתאפק מלעשות- אההה נהדר כל חמש דקות וכולם נדבקו בזה ועושים כל הזמן "נהדררררררר" ואז סיפרתי להם את כל סיפורי המטע ואפילו- "לא חשמללל גרירההה" תפס פה!! יוצאים לי פה גם כל מיני משפטים גאוניים כל הזמן. החל מ- " אוי יש רק בלחם!!" ועד - "את ממש קפיצבילית" [נאמר לבת שבע שבאותו רגע ממש דרשה קפיצה] ואחד החזקים, באוטו תמיד אני מסתכלת מהחלון ויוצא לי המשפט הקבוע "ואוו יפה פה!!!" זה תגובה שקשה לי לשלוט בה רק שפתאום המשיך לי מין כזה-"ואוווו יפה פה!! בעצם ברור שיפה פה אני מסתכלת במראה!" חזק.
גם שבע יודעת לגמרי בע"פ מערכונים שלמים אז אני כל הזמן מבקשת ממנה שתעשה קטעים ישנים מדומינו ואז אני נקרעת מצחוק שעות.
אני חייבת לציין שיש בנ"ז בעיה חמורה מאוד של שמות. לכל המקומות יש את אותו השם בדיוק רק אותיות ה-אהוי נמצאות במקומות אחרים. זה נוראי!! יש whanta whante whaanta wehanat whaneete וכו וכו.
תמיד אנחנו עוברים ליד שלט ואני מנסה לקרוא אותו מהר כדי למצוא במפה איפה אנחנו ואז אני זוכרת רק וואטנגי או משהו כזה אבל יש אלפי מקומות עם השם הזה אחד ליד השני רק בכתיב טיפה אחר!!! הם חייבים לעבוד על השמות שלהם. ועל השילוט!! לאנשים האלה אין שילוט-! בישראל כבר באילת יש שלט לקרית שמונה. כאן רק כשהגעת לפנייה יש שלט קטן ומסכן שקשה לך לקרוא ואתה צריך להתקדם עם המכונית לתוך הצומת כדי להבין לאן הגעת. מזל שאמיר נוהג..!!

טוב אני מתחילה לקשקש שטויות כאן ונראה לי שזה מספיק להפעם.

אה אגב, קניתי איפוד- דור חדש - 8 ג'יגה ירוק ומהמם!! הוא קטן וחמוד וזול. יאי לי. הזמנות לאחד כזה משלכם- בסוף הטיול בבקשה.. ;)

שבוע מצוין לכולם!! אני לא יודעת מתי אני אעדכן שוב. אבל יהיה בסדר!!

hello again

הי לכולם מאוקלנד!!
כן כן חזרנו לשמה...
קודם כל אני רוצה להגיד שאני קוראת את התגובות של כולם וכל כך אוהבת לקרוא אותן אבל לא מספיקה להגיב.
אבל תמשיכו זה כזה כייף!!
היום אני מעלה תמונות ויהי מה!!!

טוב מה שקרה זה שבילינו את השבת אצל מיכל ופיט. הם היו נחמדים בטירוף!!! הם אירחו עם כל הלב והכינו לכולם ארוחות שחבל על הזמן...
אני ובת שבע כמובן הסתפקנו בספגטי קר לאורך כל השבת ופינטזנו על סטקים אבל לפחות הנוף היה סבבה. התפללנו בערב, בת שבע שרה לנו את כל התפילה ואני הצטרפתי איפה שיכלתי ואפילו אמיר היה איתנו. היו להם כיפות ונר להבדלה ועשינו קידוש והכל. היה נורא נחמד ליפול על כזה דבר.

בראשון יצאנו אני בת שבע ואמיר לדרך, לקחנו את המעבורת בדרך והיה נחמד.. רצינו לעשות "סנד סורפינג" באופנוני אבל זה בדיוק נסגר אז הלכנו לתצפית מדהימה ואז עשינו עצירה ובישלנו בדרך צ'יפס מטורף ומשם המשכנו לאכסנייה באומפרה. אני ושבע ישנו שמה ואמיר פתח אוהל בחוץ ברוחות הקפואות וגם בגשם [מטעמים חסכוניים]. למחרת עשינו את הסנד סורפינג. היה אדירררררררררסירה לקחה אותנו לגבעות חול ושמה השאירה אותי ואת אמיר [בת שבע השתפנה] עם גלשנים לגלוש לנו על גבעת חול לתוך המים. הקטע הוא שירד גשם והיה מזג אוויר קר אז אני ממש לא רציתי להגיע לתוך המים ולכן עצרתי את עצמי בעוד אמיר ניסה להיכנס למים אבל התגלגל כל פעם שהוא התקרב והכי גרוע שהוא לא האמין לי אני מסוגלת!! ניסיתי להסביר לו עד שבסוף החלטתי להוכיח ולא עצרתי את עצמי עם הרגליים למטה. אין צורך לציין שעפתיייי עם הגלשן עמוק לתוך המים וכשירדתי מצאתי את עצמי בתוך הים כמעט עד הצוואר!! יצאתי רטובה לגמרי וקפואה ואמיר אפילו לא ניסה להיכנס למים אחרי זה כי הסנדוויץ' טונה שלו עשה לו בחילה והוא כמעט הקיא. אבל אני ניצחתי וזה מה שחשוב!!!

בכל אופן משמה מיכאל נפגש איתנו והלכנו לראות את עצי הקאורי שאמורים להיות גדולים הגענו לעץ הכי גדול שמה וזה דבר עצוווום ואני כזה בצחוק מסתכלת לכיוון הלא נכון ועושה- וור איז איט?? אי דונט סי איט?? כל התיירים שמה נקרעו מצחוק... רצינו לעשות מסלולים רגליים שיש שמה אבל ירד מבול!!! אז ויתרנו והמשכנו להיט של אנשים ממש מוזרים [כרגיל] שגרים בחור שלא ייאמן. הילדים שמה כנראה רגילים לחיות בבדידות כי אמא שלהם מלמדת אותם בבית ומזמן לא היו להם ישראלים ככה שהם פשוט לא הפסיקו להטריד אותנו! הם הראו לנו כמעט כל דבר שיש להם, החל מכלבים בעלי עין כחולה ועין חומה ועד עיזים ולייזר שעושה צורות על הקיר, שיחקנו איתם קלפים ושמענו אותם מנגנים בפסנתר.. ברגע הזוי במיוחד לפי דעתי בהכנת הוריהם, הם פשוט הגיעו עם תנ"כים וכל מיני כאלה והתחילו להקריא לנו.. אנחנו התחמקנו מהר מהר לאכול. וכל זה מבלי כמעט שהחלפנו מילה עם ההורים. בערב דיברנו עם האמא והילדות היותר גדולות והם היו כבר נחמדים יותר ואפילו לא אמרו מילה על הדת. הלכנו לישון על מזרונים שפרשנו על הריצפה בשקשים שלנו וזה היה הכי לא נוח בעולם. ב-4 בלילה התעוררנו כולם ופשוט נקרענו מצחוק! אני בקושי זוכרת על מה אבל לא יכלנו להפסיק לי לקח שעות אחרי זה להירדם.בקיצור קמנו ועפנו משמה לא לפני שהילדה הקטנה שנדלקה עלי הביאה לי אלפי פתקים ואבנים מוזרות...
ואז פשוט הטסנו את כל האזור ההוא בלי ממש לעצור [חוץ מעצירה אחת לצהריים ולנסות לדוג] והגענו לאוקלנד. כמובן שאמיר יתעייף לנהוג בדיוק לפני שנכנסים לעיר ואני החלפתי אותו.
באוקלנד.
אני שונאת את אוקלנד.
סיוט לנהוג כאן!!
עכשיו אנחנו באכסנייה ומחר נמשיך עוד דרומה ונראה משמה.. האמת שעד כה היה לנו טיול של זקנים בעיקר עם לנהוג באוטו ולעצור מדי פעם אבל זה כייף ורק התחלנו אז אני נותנת לעצמי להנות גם מזה.
לא יודעת כמה עוד אני אעדכן- אמא לא להיכנס לפאניקה.

אוהבת את כולם.

i have pictures!!!!
here:

http://picasaweb.google.com/brudye

let me know what you think!!

this is going to be longgg

כ"כ הרבה קרה מאז הפעם האחרונה שעידכנתי
כל יום כאן מרגיש כמו שנה.
לפעמים אני אומרת לבת שבע- "נכון אתמול כשהיינו ב..." והיא כזה- זה היה היום!
זה כ"כ מבלבל...
יום רביעי יצאנו לביי אוף איילנדז ובדרך משום מקום ראינו טרמפיסט, אין לי מושגגגג למה עצרנו לו. סתם החלטתי לעצור וזהו.
קיצר אנחנו כזה- הלו, וור דו יו נייד טו גו?
והוא- ישראליות??
מסתבר שהוא ישראלי העונה לשם אמיר מרעננה.
המשכנו איתו לפאייה בבי אוף אילנדז ועצרנו בדרך בחוף מהממם. מסתבר שהוא היה חודש במלבורן באוסטרליה בבית חבד ונורא התחזק שמה ואז בשבוע האחרון נפל על שתי משפחות נוצריות שכל הזמן טחנו אותו בשאלות ועירערו אותו ואז הוא נפל עלינו והוא בטוח שזה חלק מהמאסטר פלאן של ה' שהוא נפל על "רוחניקיות" [ככה הוא קורא לנו] שיענו לו על כל השאלות. דיברנו שעות על דת וכאלה והמשכנו איתו לאכסנייה זולה בטירוף שנראית כמו מלון מיליון כוכבים איפשהו עם נוף עוצר נשימה.הכנו אורז והצלחנו לשרוף אותו אז הלכנו על חביתות ולישון.
למחרת קמנו ויצאנו לדרך. אין צורך לציין כמה קל זה כשאמיר נוהג ואני מנווטת. סוף סוף אפשר להנות מהדרך ולהירגע.במקום לנסוע על הכביש הראשי עשינו סיבוב דרך מלא מקומות קטנים ומדהימים ובכל מקום עצרנו לתפוס תנומה קלה ולהסתלבט...היתה עיירה קטנה עם יאכטות ומזח ואני הסתובבתי שמה ודיברתי עם אנשים. זה כזה כייף אתה פשוט מסתובב לך ועושה- הלו לאנשים ואז מתחילה שיחה שיכולה להימשך מלא זמן וסתם מכלום.
ניסינו למצוא את הדרך חזרה לכביש הראשי אז אני עם המפה הצבעתי לה איפה אנחנו ושאלתי אותה איך חוזרים לכביש אז היא כזה- הרגע הגעתי לכאן ואני בכלל לא מפה וגם אין לי את המשקפיים אז אני לא רואה כלום.. אחרי הקדמה כזאת אתה מצפה שהיא תניח לך אבל היא עשתה לנו הרצאה של שעה איך אם הכביש בצבע אדום במפה סימן שזאת דרך סלולה וכל מיני שטויות שכולם יודעים על מפות. מאז זה הפך לקטע כזה שלנו- "אין לי מושג איך קוראים לי... אני בכלל לא רואה איפה אני..." וכו וכו
המשכנו לאזור הרגעות ובת שבע ואמיר החליטו לישון באוהל שמה. אני אמרתי שאני אשן במכונית מאלפי סיבות שאחת מהן היתה שפאקינג ירד גשם-!!!
אבל אז עצרה מכונית והאנשים שמה אמרו לנו שנורא מסוכן לעצור שמה אז התקשרנו להיט ונסענו לבית של "הייזל" זקנה בת 72 מצחיקה שלא מפסיקה לדבר.
כל הבית שלה פועל על מחזור וכאלה והכל היה נורא מוזר. אמיר הכין לה אוכל ואכל איתה ואני ובתשבע הכנו לעצמנו.. הכול היה שמה פשוט- מוזר אז בכלל לא רצינו להתקלח. אבל היא היתה נורא נחמדה.. שמה לנו מוזיקה על ישו וכאלה ודיברנו על הנצרות והיהדות.
האנשים האלה מדהימים הם כ"כ אוהבים את ישראל- יותר מאיתנו נראה לי!! היא ידעה קצת עיברית ואת הא"ב העיברי וגימטריה...
והיא כעסה שמציגים אותנו רע בתקשורת ושלא כותבים איך הערבים הורגים אותנו..
בכל אופן בבוקר לאות תודה סידרתי לה את הטלויזיה. הבן שלה קנה לה מכשיר שמסדר את החיבורים של הדיוידי והוידיאו ככה שלא צריך לחבר כל פעם כבל אחר לטלויזיה אז חיברתי לה שמה את כל החיבורים והיא נורא שמחה. ודפקה לאמיר וואחד בוסה כשעזבנו ואז לכל אחת מאיתנו כדי שלא נרגיש מקופחות.

יום חמישי נסענו ונסענו ואז החלטנו שבא לנו לדוג אז מישהו אמרנו לנו שכדאי לנו בכף רינגה אז חזרנו אחורה וירד גשם אז דגנו בגשם והיה כייף!!! קפוא, אבל כייף.
אני הייתי ממש קרובה לדוג אבל הדגים רק אכלו את הפיתיון והלכו... זה היה כמו להאכיל חיות בגן חיות עם חוט...
המממ...לא נורא.
משם חזרנו לקאייטיה לישון בחוות בקר אצל מיכל ופיט. מיכל היא ישראלית אז היא דוברת עיברית והם נחמדים לאללה.. יש להם בית יפיפה וכ"כ שונה מאיפה שישנו אתמול. ונמצא אצלהם עוד ישראלי בשם מיכאל שמסתבר שדיברתי איתו בטלפון לפני שטסתי דרך למטייל.. בכל אופן מיכל עשתה כביסה לכולנו ואכלנו בערב פלאפל. והבת שלה היא רבנית רפורמית בארץ אז הם יודעים על שבת והם עשו מלא פעמים שבת אז נישאר אצלהם כנראה אפילו שיש להם מלא כלבים ואני קופצת כל פעם שאחד מהם מתקרב אלי.
היה לנו קטע היסטרי אתמול!!
היינו בקניות וחיכינו בחנייה שמיכל ומיכאל יחזרו גם..
פתאום היתה אזעקה בול כמו של המלחמה.
אני בתשבע ואמיר מסתכלים אחד על השני בהלם ולא מבינים מה זה אמור להביע. מה אזעקה אומרת בניו זילנד?
נלחצנו לרגע ואנחנו רואים שכולם רגועים סביבנו אז אנחנו כזה לזוג נשים- מה זה??? והן מסבירות לנו שזה האזעקה כשיש אש או משהו..
ואנחנו כזה- אההה בישראל זה אומר מלחמה!! טילים!!! והן כזה- לאלאלאלאלאלאאאא נו מייסלז.
לקח לנו שעה להירגע!!

זהו בכל אופן
אני מנסה להעלות תמונות וזה כבד בטירוףףףףף נראה מה יצא מזה
כי לכתוב את כל הסיפור הזה לקח לי כמעט את כל הזמן.

הרבה אהבה.
ברוריק

going to bay of islands

הי לכולם!!

אני שמחה לראות שכולם קלטו את עניין הבלוג ומגיבים אחד לשני כאילו אין מחר

אני כרגע ב.. ברח לי השם אבל בדרך ל.. מה שרשום בכותרת של הרשומה

טוב בוא נתחיל מההתחלה.

אחרי שקנינו את המכונית שהיא לידעתכם ניסן סינטרה שנת 92

בעזרתו של גווין, בחור דתי מהקהילה היהודית באוקלנד שהתלווה אלינו

הוא עשה את הבדיקות והכל... עלה לנו 1500 דולר ניו זילנדי שזה משהו כמו 3200 שקל

משהו באזור...

ואז אני נהגתי לראשונה אחרי גווין לבית שלו, פשוט עקבתי אחריו אז לא היה נורא.

חנינו שמה ואני ובת שבע הלכנו לראות את הר עדן.. ב-6 חזרנו עם מצרכים וגווין הכין פיצה. אנחנו בעיקר בהינו...

היה הפיצה הכי טעימה שאכלתי בחיי. אין לי מושג איך זה קרה אבל היא היתה מעולה!!!

משמה נסענו לבית שמצאנו בחוברת של ה-היט ארגון של נוצרים שאוהבים ישראלים שלנו נקרא "משייאה הום". האנשים שמה היו נחמדים ובדיעבד עזרו לנו מאוד אבל אני באותו רגע פחדתי למוות. משהו בהם הזכיר לי בסרטים שרואים אנשים רגילים ואז אתה מתעורר באמצע הלילה ורואה פרצוף מטורף מביט בך עם לפיד ביד ואומר שישו אמר לו לשרוף אותך חי.

ברור שזה לא היה המקרה אבל אני חייבת לציין שהדמיון שלי רץ חופשי פה בניו זילנד.

הלכנו למחרת רגלית לעשות ביטוח צד ג' בעיר כי לא רצינו לנהוג בלי ביטוח ואני בכלל לא רציתי לנהוג בעיר. מתרגלים אגב מאוד מהר לעניין של הלנהוג בצד ימין, מה שקשה זה כשיש מעגל ואז אתה צריך להיות מאוד מרוכז לאן להיכנס- דברים כאלה. חוץ מזה שאוטו אוטומטי זה כייף!! וקל...

אמא- אנחנו חייבים לקנות אחד כזה, את לא מבינה איזה הבדל לנהוג באוטומט.. את תאהבי את זה!!!

טוב אחרי שהיה לנו ביטוח אמרנו שנלך ל בתל'ס ביץ כמו שדפי אמרה לי שהיא תרביץ לי אם לא ניסע לשמה. המזג אוויר היה מעונן ולא מי יודע מה והדרך היתה הכי מחורבנת שראיתי בחיים שלי. אני לא רוצה בעצם להגיד את זה כדי שלא יפלו עלי דברים יותר גרועים אבל בחיי שזה היה מלחיץ!!! היה יער עבות משני הצדדים וכביש צר צר כמו בסרטים ואנשים נוהגים מהר. זה היה אחד הדברים היותר מפחידים. אם היו מראים לי את הדרך לפני ושואלים אותי אם אני מסכימה לנהוג שמה בחיים לא הייתי אומרת כן!! כל שנייה שאלנו אנשים איך מגיעים ובסוף הגענו אבל בגלל המזג אוויר והלחץ מהנהיגה והעובדה שלא ארגנו מקום לישון ללילה לא הצלחנו להנות ב-כ-ל-ל. פשוט באנו צילמנו ועפנו משמה. זה היה חור אמיתי. בחזור שאלנו אנשים בכל מיני מקומות אם יש איזה אכסנייה והם אמרו לנו שמטיילים בכלל לא מגיעים לאזורים האלה.

דפי אם לא הייתי אוהבת אותך כ"כ הרבה ומייחלת כ"כ הרבה פעמים שתהיי לידי- הייתי בטח.. לא יודעת מה.

בעצם כלום. אוהבת אותך כרגע יותר מדי.

אבל בסוף הסתדרנו!! הגענו למין סופרמרקט ענק וכבר חשבנו שנישן שמה את הלילה בחניון באוטו עד שבדקנו בחוברת של ההיט ומצאנו בית שקרוב אלינו, התקשרנו ואמרו שאין בעיה שנגיע אז נסענו לשמה והיו אנשים ממש נחמדים. היה אבא מאורי שאשתו היא אוהבת ישראלים שבדיוק נמצאת בארץ אז הוא בכלל לא תקשר הרבה באנגלית וחסך לנו את הסמול טוק. והיתה בת צעירה שהיתה מאוד חמודה אז בכלל לא דאגתי הלילה.עכשיו אנחנו בדרך ל.. מה שרשמתי בכותרת. זה די רחוק אבל נהגתי כבר יותר מחצי דרך.

ניצן, את היית כל כך גאה בי. אני לא מפסיקה לחשוב עלייך כשאני נוהגת ואיך שאם היית רואה אותי היית מתפעלת [גם את לילך]

אני חושבת על כולם המון המון.. במיוחד על אחים שלי שאני מתגעגעת אליהם המון ו..

באמת שכולם חוצים לי את המחשבות.

עכשיו עשינו עצירת מנוחה קצרה בקרוב נצא לדרך שוב

אני לא יכולה להבטיח תמונות כי זה לוקח מלא זמן והאינטרנט נורא יקר.

נראה מתי נשב ונסתדר כמו שצריך.
אוהבת את כולם כ"כ הרבה!

עינב- אין לי מושג למה שחר עוזב, פרטי מה את מתקמצנת במילים.

ליאור, מתי את טסה? שתפי את כולם P:

המשך חיים מהנה מבטיחה לעדכן כשיהיה מה.

car!!!!

we bought a car!
i have a car...

yeah yeah go ahed and laugh
its automatic so yay to me!!!!

i dont have anything else to say

i let you know when anything intersting else will hapen

were going to leave auckland soon so
i dont know when ill write again

DONT WORRY

love you all!!!

8 in november

החלטתי לעבור לכתוב כאן כמו שגלעד המליץ עד שימאס לי ככל הנראה. בכל אופן יום שישי היה יום סידורים ולא היה כל כך נחמד.. בעיקר מעייף
הלכנו לישון בצהריים והתעוררנו בקושי לתפילה
הלכנו להתפלל בבית כנסת של הקהילה היהודית ושמה פגשנו את דניאלה שהתכתבתי איתה במיילים כבר בארץ. היא סידרה לנו משפחה נחמדה לאכול איתה- פול וניקול צוקרמן שהזמינו יחד איתנו עוד 2 ישראלים ואחד מבית חבד שבכרייסטצירץ.
היתה ארוחת שבת ממש נחמדה עם קידוש ו "הלה" (חלה) וזמירות שבת.
לניקול היתה יציאה כשהיא הגישה לנו מטבוחה אבל חשבה שקוראים לזה- מחבוחה. זה הצחיק אותי הרבה זמן אחרי זה.הכי הצחיק:
כשהיא ניסתה לקלוט איך קוראים לי. אנשים כאן פשוט לא קולטים את השם שלי!!זה הלך:
nicole: so whats your name?
me: bruria
n: brulia?
me: no. BRURIA
n: brula?
me: no no.. with two R' brurrria
n: i dont get it.. brula?
then bat sheva saved me with saying:
you can call her brudy. thats how i call her
n: broody? brudy?
and then i tought to myself how funny it will be if shed said:
bruly??
בכלל דברים כאן מוזרים לחלוטין
נניח בניגוד לארץ שמישהו התעצל לחבר את הכפתור של הרמזורים למשהו, כאן אם אתה לא לוחץ על הכפתור- הרמזור של ההולכי רגל לא מופיע לך. רק כשאתה לוחץ מופיע האיש. מפליא...
והכי נוראי זה שאיך שהרמזור מתחלף לירוק יש קול כזה כמו של יריית לייזר בסרטי מד"ב.. זה מדבק לעשות את זה. פיווו... אני אוהבת לעשות כמו רובה תמיד כשזה מופיע. זה נורא משעשע.. בחיי.
בכל אופן אחרי הארוחה הלכנו לאכסנייה וישנו. קמנו בבוקר והלכנו לתפילה. הגענו ממש ראשונות והיה די דוחה. כל התפילה במבטא אמריקאי מעצבן.. ואז בגלל שהיתה בר מצווה הגיעו מלא אנשים רובם בכלל חילונים עם פלאפונים וכאלה.
אבל הי- לפחות אכלנו בקידוש בחינם. ופגשתי מלא ישראלים שדיברו איתנו והרגיעו אותנו קצת...אחרי זה הלכנו לישון ואני נרדמתי עד מוצש..
נראה לי שאני סובלת מג'ט לג חמוררר.
בת שבע הלכה לבית כנסת והם הביאו לנו "הלה" ומלא בראוניז... יפה מצידם.
מחר בבוקר (השעה עכשיו אגב 3 בלילה) אנחנו הולכות לצוד מכונית עם בחור מהקהילה שהתנדב לבוא איתנו ואח"כ נעזוב את האכסנייה המעאפנה הזאת לבית של היט (נוצרים אוהבי ישראל) שאמור לעלות פחות ובתקווה שבהקדם האפשרי נעוף מאוקלנד כי שתינו לא סובלות אותה.

חוץ מזה הכול בסדר.
התגעגתי לכולם ממש הרבה בשבת

משהו בבית כנסת כנראה עשה אותי "הום סיק"
לא יכולה לחכות שהטיול האמיתי כבר יתחיל!!!

הרבה אהבה.
ברוריק

i have a phone number

its 211911566

its a pelephone number so remember it will cost you ALOT

IF YOU WANT TO CALL BUY A CALLING CARD TO OUTSIDE OF ISRAEL

dafi just told me the "kidomet" of new zealand is 64

another mail. get used to it!

הי לכולם!!

ברכות מאוקלנד.

בינתיים העיר הגדולה נחמדה מאוד

מזכירה לי מין שילוב חולני של ניו יורק ולונדון

הייתי מראה תמונות אבל אין באכסניה חיבור למצלמה או משהו וגם רק הזמן שזה יקח לי... לא ישאר לי כסף לשאר הטיול :

יורד פה גשם ואז אתה ממצמץ וחם ואז אתה ממצמץ שוב ו... לא קורה כלום מלבד העובדה שמיצמצת פעמיים באותה שנייה...

השעה עכשיו 8 וחצי בלילה ואני ובת שבע נרדמנו לנו. העירה אותי הבחורה שישנה איתנו בחדר.מה שדי מפתיע לאור העובדה שעד עכשיו הרוטינה היתה שאני מתלוננת לפני שאנחנו פותחות את הדלת שאם היא עדיין ישנה זה לא מעניין אותנו ואנחנו מדליקות את האור ונכנסות!!! ואז כשאנחנו פותחות את הדלת היא אכן- ישנה ואנחנו משתדלות להיות בשקט.

אני טענתי שאם ננער אותה נגלה שהיא בכלל מתה ככה שעצם העובדה שהיא זאת שהעירה אותי היתה מאוד מרעננת. סיימתי את הסידורים שלי להיום- פתחתי חשבון בנק והפקדתי את כל הכסף שלי, חתמתי אלפי פעמים על ההמחאות נוסעים, לא מדברים על זה.

קניתי גם סים והייתי מביאה את המס' טלפון שלי רק שהוא לא פועל עדיין משומה... נברר את זה מחר.

היינו גם בבית כנסת מסתבר שזה במרחק הליכה מהאכסנייה אז כנראה נאריך את השהות שלנו כאן למשך השבת!אנשים שמה מאוד נחמדים ויש בר מצווה בצהריים בשבת ואמרו לנו פשוט לבוא ולאכול שמה איתם אז מזל שהבאתי קצת בגדי שבת.למרות שמנה חמה התפוצצה לי בתיק וכל הבגדי שבת שלי בריח ובצבע של פסטה ורוטב עגבניות :Sפגשנו גם שני בחורים דתיים בגילנו מפתח תקווה שמשמשים כאן כשליחים.

אחד מהם הציע לי להתחתן איתו אז אני חוזרת מחר נשואה!!!!סתם חחח אמא- לנשום!!!

אבל באמת פגשנו אותם. אמא- לבשתי את החולצת מיקי מאוס. זה הסוף שלי כשאני חוזרת הביתה אה?

אנחנו נשב אי"ה היום על המשך המסלול שלנו ליום א' [דפי? עזרה...!!] די עבדנו היום על התאקלמות.

יש להם הכול מצחיק. מעברי חצייה מצחיקים, אוטובוסים מצחיקים שכשהם לא עובדים רשום על השלט שלהם למעלה- סורי. [מעולם לא ראיתי אוטובוס מתנצל עד עכשיו]

והכסף שלהם גם מצחיק אבל זה מסתבר שרק אותי.מממ... מה עוד אפשר להגיד על אוקלנד? לא הרבה. עיר מוזרה עם עליות וירידות מהגהנום.

במיוחד לנתנייתית כמוני ואני מקווה שנגיע לשטח מתישהו בקרוב, לא סתם קניתי נעליים נגד גשם:P

חוץ מזה הכול בסדר. :)

לא להתגעגע אלי!!הרבה אהבה. ברוריק

first mail

הגענו!!!!!!
יאי!!!!
הי לכולם!!! הגעתי לאוקלנד בשלום ואני באכסניה אחרי אמבטיה והכול

מחר נתחיל בסידורים וארגונים אחרונים.

אני רושמת בעברית בלי מקלדת עברית אז סליחה אם יש טעויות

אהם.
הלינה בסינגפור עברה בשלום.

העברנו שמה את הלילה דווקא בסבבה!

נרדמנו והתעוררנו עד שהחלטנו ללכת לבית קולנוע בחינם שמקרין סרטים כל היום וכל הלילה, ראינו את הסרט "נ.ב אני אוהב אותך" שאגב מומלץ בחום.

כמובן שחשבנו שאנחנו לבד כי קצת 3 בלילה עד ששמעתי רעש לידי בשורה שלי וקלטתי דמות חשוכה שעושה קולות. אני ובת שבע מיד הששתקנו רק בשביל לגלות כמה שניות אחרי זה שמכל השורות בעולם הבנאדם החליט להירדם בשורה שלי ולנחוררררר כמו שאבא תמיד עושה ואני מתעצבנת.

מממ... כשיצאנו גילינו שהנמל תעופה העצווווום הזה נטוש כמעט לגמרי חוץ מכמה גופות שמוטלות על ספות ונוחרות.. בשלב מסוים נרדמנו אני התעוררתי וממש מולי אישה יושבת בספה ובוהה בנו!! לקח לי קצת זמן לזהות את הסבתא מהמטוס אתמול בלילה שכיסתה אותי.

היא ידעה שאנחנו איתה בטיסה אז היא העירה אותנו. אבל זה היה מפחיד...

היא היתה אבל נחמדה. היא אחרי זה במטוס באה אלי ונתנה לי בכוח כסף בשביל שנישן במלון בנ"ז בלילה ולא בשדה תעופה.

כמובן שרדפתי אחריה ושעה הסברתי לה שיש לי כסף והזמנו מקומות ושאין צורך. רק אחרי שהודתי לה אלף פעם ושיכנעתי אותה שתרד מהעניין היא לקחה בחזרה את הכסף.

נחמדה כבר אמרתי?
אז זהו יש לי עוד סיפורים אבל זה פאקינג עולה מלא כסף.

מבטיחה לעדכן עוד.השעה כבר 1 בלילה אז לילה טוב לכולם!!!!