Bangkok vol.2

אהלן לכולם!
אני יודעת שמזמן לא עידכנתי ושזה לא טיפוסי לי אבל עד כה הסתובבנו בהרבה מקומות קטנים ובאופן מפליא האינטרנט שמה דווקא יקר.
כמובן שיקר זה יחסי כי אם משווים את זה למחירים של הארץ או של נ"ז הכול נראה אחרת
אבל מה לעשות, צריך להיכנס לרוח של המדינה שאתה חי בה
אז פה אתה מתווכח על מחיר של משהו וקולט שהורדת בדיוק חצי שקל.

פעם אחרונה שרשמתי הייתי בצ'אנג מי בצפון תאילנד. עשינו שמה את פורים והיה חביב עד מאוד אם כי לא מרגש הכי שבעולם.
עשיתי גם את האומגות שהיה אדיר. סביר להניח שהייתי נהנת יותר אם היה איתי מישהו לחלוק את החוויה אבל סתם ככה זה די נדיר לעשות אומגות מעץ לעץ בתוך יער והנופים מדליקים והתיאלנדים קורעים אותך מצחוק. הם פשוט עם שופך...
יש טופס בהתחלה שאתה ממלא שבו הם מסירים מעצמם אחריות אז אחת אנגליה שואלת בחלק של הכתובת אם לרשום את הכתובת שלה באנגליה אז אחד מהם עושה לה- כן זה חשוב מאוד, שנדע לאן לשלוח את הגופה. כל מיני כאלה. והם יודעים עיברית שוטפת שזה מפחיד...
בכלל בשביל להדליק תאילנדי רוב הסיכויים שכל מה שצריך לעשות זה לצעוק- "אללל המעיןןן..." היה לנו אחד באיזה גסט האוס שניגן לנו בגיטרה שלמה ארצי ובית הבובות.
אה והיה אחד שכל פעם שעברנו עשה לנו- "באלגןןן דודו טופזזזז" כאילו, מתי הפעם האחרונה שהוא דיבר עם ישראלי?!
ומבחינת כשרות זה הכי מדליק. בסוף האומגות מקבלים צהריים ולי היה ברור שאני לא יכולה לאכול אבל בכל זאת ביקשתי צמחוני כי ככה מסתדרים כאן עם הכשרות, אוכלים צמחוני. אחרי זה סתם נכנסתי ל"מטבח" שלהם וזה בדיוק כפרון קטן והכול מעץ ונראה כמו איזה מדינת עולם שלישי ואני שואלת על הסירים וזה ואז אחת מהן מסתכלת עלי ועושה לי- קושר? ואני כזה- כן!! ואז הם הגישו לי את כל האוכל בכלים חד פעמיים בלי שאמרתי מילה בכלל. זה מדהים הם יודעים הכול.
גם היינו בהאגן דאז ויש שמה מקרר עם שלגונים בקרטון וזה היחיד שיש עליו U וזה כשר אז שעה אנחנו עומדות מול המקרר ומתלבטות עד שאחת מהמוכרות ניגשת מולנו ושוב שואלת- קושר? ואנחנו- כן!! והיא מתחילה להצביע מה כשר ומה לא...
השתלטנו על תאילנד.

הכול פה בעיברית, כתוב בעיברית. גם בחורים הכי נידחים יש מקומות שיש בהם המלצות רק בעיברית על הקיר בסיגנון- המקום הזה מוכר את השיקיים הכי טעימים תזמינו רק פה. וכו...
איזה עם מוזר שאנחנו...

מצ'אנג מאי עשינו נסיעה לפאי שהיתה מפותלת כמו שלא היה לנו אפילו בנ"ז. בת שבע ישבה לידי כל הנסיעה והחזיקה את עצמה בכוח עד שהגענו ואז היא פשוט הקיאה את הנשמה שלה. זה היה די משעשע כי אכלנו חמצוצים אדומים לפני.. תבינו מזה מה שתבינו....
בפאי עצמה לא עשינו כלום חוץ מלטייל ולאכול שיקיים. אמורים לשכור שמה אופנוע ליום ולטייל באזור ואמורים לעשות שמה טיולי פילים אבל לצערי לא היה לי עם מי לחלוק את החוויות הנ"ל אז מצאתי את עצמי נשאבת לאווירת הלא כלום.
אחרי יומיים העמסנו את התיקים בחזרה לצ'אנג מאי לשבת. אנחנו עוברות בבוקר ליד תאילנדי עם כלב ביד והוא מחייך אלינו אז אני עושה לו בקול של בוקר טוב- "בתיאבון" והוא מחייך מאושר. אבל יש שמה כ"כ הרבה כלבים אני בספק אם הם באמת אוכלים אותם...
הנסיעה חזור היתה יותר נורמלית וגם שרנו כל הדרך כי היינו לבד במיניבוס והיתה מוזיקה מעולה. ז"א בשנת 2000 היא היתה מעולה ע"ע בריטני ספירס והבאקסטריט בויז אבל היה ממש משעשע לשיר את כל השטויות האלה.

יום א' נסענו לבנקוק שוב נסיעת לילה שהיתה איומה. אבל בבנקוק פגשנו את איתי והילה ואת יעל ועומר ואכלנו ביחד והיה ממש כייף לעשות מיני מפגש כזה.
משמה נסענו עוד נסיעת לילה לחלק הדרומי של תאילנד שזה כל האיים. בחרנו בקוסומוי מהסיבה היחידה שיש בו בית חב"ד וזה בריא לנו עד מאוד.

איכשהו אני ושבע הצלחנו לריב שוב בערב ואני קמתי בבוקר והחלטתי לעבור גסט האוס בשביל להירגע קצת. הקטע המצחיק הוא שהייתי כולי בעצבים בבוקר וכשהלכתי לגסט האוס השני התיאלנדי שמה שלף לי את הקלסר כדי להירשם וביצבץ שמה סטיקר מוכר ראיתי רק את ה- "ובה" ואז קלטתי שזה הסטיקר "תן חיוך הכול לטובה". אז נתתי חיוך ובאמת ביום השני בערב פגשתי את רעות שזאת בחורה שנסעה איתנו גם באוטובוס והיא היתה בקופנגן ולא נהנתה והחליטה לעזוב את חברות שלה ולבוא לבד לקוסומוי, היה כבר ערב והחדר שלי היה עם מיטה זוגית אז אמרתי לה שהיא יכולה לישון אצלי כי יש לי מיטה פנויה אז בסוף אני מאמינה שבאמת הכול לטובה.

בשישי חזרתי לחדר של אפרת ושבע ועשינו שבת שמה בבית חב"ד עם טונות של ערסים שזה לא ייאמן. לא יכלנו להפסיק לצחוק עליהם... איזה אחת עושה- רוויתתת יש לך הודעעעעההה... ואנחנו מחקות אותה ונקרעות מצחוק. באמצע הסעודת שבת אחד עושה למלצר התיאלנדי- do you have a pork?
הוא התכוון לבקש מזלג אבל איכשהו יצא לו חזיר וכולם נקרעו מצחוק. אחד מהערסים עושה לו- אני לא יודע אנגלית אבל את זה, אני יודע. וצחקנו מה היה קורה אם התיאלנדי היה עושה לו- יס יס וי האב.... כמה דק' אחרי זה מגיע אחד וכולם יושבים בשולחן שבת ואוכלים והוא כזה שואל איפה הקופת צדקה כי הוא רוצה לתרום... כולם מסתכלים עליו, אחי זה שבת. זה גם היה מצחיק כי הוא בשיא התמימות שואל...

כל הזמן בקוסומי עוברת לך משאית שמפרסמת את המלחמות איגרוף תאילנדי שלהם והם תמיד חוזרים על עצמם אנערף למה... זה נשמע- טונייט, טונייט, צ'אוונג סטאדיום, צ'וואנג סטדיום, ניין טרטי, ניין טרטי... הדבר הזה הדביק אותנו בטירוף וכל הזמן הסתובבנו ואמרנו את זה והמשעשע הוא שבעלי דוכנים בדרך נקרעים מצחוק וממשיכים אותנו. הפכנו את זה גם לטרנס. אני עושה איצ'י איצ'י כמו הטרנסים של הערסים ויש גם- טקסי טקסי טקסי טקסי טקסי טקסי זה כשאתה יורד מהמעבורת ומתנפלים עלייך מלא תאילנדים וככה זה נשמע. כשאני אגיע לארץ אני בטוח עושה מזה משהו והופכת את זה לטרנס-להיט.

הזמנו לנו מקום במעבורת לקופנגן. איכשהו בתיאלנד אתה תמיד מוצא את עצמך עם תיק על הגב רודף אחרי איזה תאילנדי שרץ מהר. לא משנה איפה הזמנו נסיעה או שיט תמיד התיאלנדי שבא לאסוף אותך ירוץ מהר ולא יהיה לך מושג אם הוא התיאלנדי שבאמת אמור לקחת אותך. בכלל חוסר ודאות זה נקודת מפתח בתיאלנד.
זה ומדרגות קטנות. אנחנו צוחקות שאם צריך להזהיר אנשים ממשהו כאן זה רק מהמדרגות הקטנות. הן נמצאות בכל מקום ואתה תמיד תמיד תיפול מהן לא משנה כמה תנסה.

איך שהגענו לקופנגן ישר הבחנו בדבר מרכזי אחד שהיה קשה לפספס, חם שם. עד מאוד... לקחנו חדר במקום מרוחק יחסית אחרי הרבה מרד מצידי. המקום היה חביב והיתה בריכה אבל ההליכה גמרה אותנו.. מה שאדיר באי הזה זה שהיתה מסעדה ששידרה חברים בלי הפסקה ככה שפחות או יותר גרנו אצלה, סידרה אדירה זה לא ייאמן, יכלתי לראות 3 פרקים ברצף ולא נמאס לי גם נתקענו שמה באמצע סופת מונסון מטורפת שלא הפסיקה וחשבתי לי שאם יש מקום שאני מוכנה להיתקע בו באמצע תאילנד במהלך סופת מונסון זה מסעדה שמשדרת חברים נון-סטופ. פגשנו מלא אנשים שכבר ראינו בכל מיני מקומות וגם איתי והילה הגיעו ביום השני [יאי]!
אה והיה ים 2 סנטימטר מהגסט האוס שלנו. בגדול הסדר יום היה קבוע וכדלהלן: בוקר, ים, שייק, בריכה, אוכל, ים, בריכה, מקלחת, אוכל, חברים, מסיבה על החוף.

החיים קשים.

אחרי 3 ימים כאלה חזרנו לבנקוק. החזרה פשוט מטורפת, יש לך מונית שלוקחת אותך למעבורת של 4 שעות ואז אוטובוס 10 שעות נסיעת לילה.. זה סיוט אדיר. איך שהתיישבנו במעבורת אחרי אלפי בירורים אם זאת היא האחת כדי לא להגיע לחור כלשהו אחר גילינו שיושבת לידינו ילדה בלונדינית רוסייה קטנה מעצבנת וצעקנית. כל הדרך אפרת עושה- מעניין אם היא יודעת לשחות.. עוד שנייה אני זורקת אותה למים. זה הוסיף לסיוט ולכאב ראש...
הגענו לנקודת מעבר ויש שמה אוטובוס כזה מעאפן והתיאלנדים צועקים שלעלות על האוטובוס זה יקח אותנו למקום שמשמה האוטובוס לבנקוק יוצא.. נדחסנו שמה מלא אנשים אנחנו הישראליות היחידות וכולם תוהים אם הם במקום הנכון. אחת אומרת לנו שהיא בכלל נוסעת לפוקט וכל מיני כאלה ואנחנו באנגלית מנסים להבין לאן האוטובוס בדיוק לוקח אותנו וזה מצחיק אוטובוס שלם מתלבט כזה ואז אמיץ אחד שאל את הנהג לאן האוטובוס נוסע והוא מחייך אליו ועושה עם הראש- כן כן...
גם זאת היתה גרוטאה אמיתית הרגשנו שלוקחים אותנו לאיזה מחנה פליטים...
בסוף הגענו. אני שואלת את הנהג אם מכאן האוטובוס לבנקוק והוא כזה- יס יס.. פוקט... יס יס...
אז שאלתי שמה והבחורה עושה שאני במקום הנכון ונותנת לנו כרטיסים אז שאלתי אותה איפה האוטובוס יחכה והיא מסבירה לי ואני לא מבינה אז אני שואלת שוב והיא שוב מסבירה ואני כזה- אההה אוקי טנק יו ואפרת שואלת אותי- הבנת אותה??? מה היא אמרה? ואני כזה- אין לי מוווושג... לא הבנתי מילה. האנגלית שלהם פשוט לא מובנת.
לרוב אנחנו פשוט עושות עם הראש אוקי אוקי ומקוות לטוב....

הנסיעה היתה, ובכן, ארוכה.. עד שהגענו... אנחנו הולכות ברחוב בבוקר, כרגיל אין הרבה אנשים אז מתנפלים רק עלייך עם כל מיני הצעות משונות. אני רגילה בכלל לא להקשיב ופשוט לעשות- לא! לא! לא תודה! עד שקלטתי שאחד מהם אמר לי בכלל בוקר טוב...
כשאני במצב רוח אני אוהבת לענות להם כי הם פשוט עם מצחיק. הם עושים לי- פינג פונג שואו?? [אתם לא רוצים לדעת מה זה!!] ואני- דו יו האב אה טניס שואו? ויש אחד הודי קבוע עם טורבן ושפם שכל פעם שאנחנו הולכות לבית חב"ד [וזה המון] הוא מכריז לנו- "פורטון טלר" והיום עברתי לידו והוא לא אמר לי כלום אז אני כזה- פורטון טלר? והוא נדלק לגמרי- יס יס!! ואז עברתי לידו אח"כ שוב אז הוא לוחץ לי את היד ומתחיל לזרוק מילים בעיברית. אנחנו עושות שבטח הוא כזה- "היום מישהו יגנוב לך את כל הכסף בטענה שהוא מגד עתידות"

אחד המשעשעים...

בקיצור [אחרי כל המגילה מגיע הקיצור, יופי ב'מת] תאילנד מבדרת לגמרי.
עכשיו מוצ"ש והספירה לאחור מתחילה להבהיל. עוד 3 ימים לארץ...
מרגיש כאילו אני רק חודש בחו"ל ולא 5 חודשים ובכלל ניו זילנד מרגישה כאילו הייתי בה לפני שנתיים.
אנחנו פוגשים בלי הפסקה כאן ניו זילנדים שהכרנו, היו איתנו השבת איתי והילה וענת וספיר וזה היה מפגש ממש מגניב ובכלל מלא מלא אנשים שיהיו איתנו על אותה טיסה.
אז זהו.

נתראה עוד מעט בארץ:)
מי היה מאמין...

Pai

הי לכולם!!
אנחנו עכשיו בפאי.
אין הרבה מה לספר כי אנחנו אשכרה לא-עושות-כלום
אבל האומגות היה אדיר
תמונות אולי ישלחו לי בחורות שצילמו אותי שמה
אבל יש סתם תמונות שהעלתי מתיאלנד
מצורף בלינק:

http://picasaweb.google.com/brudye/ThailandTake1#

יש הרבה תמונות מהקוואסן סתם של הרחוב כי אמא התעניינה אז אפשר להריץ.

מצטערת שכל התמונות זה בוקי-דוגמנות של בתשבע ואפרת, איכשהו אף אחד חוץ ממני לא מצליח להסתדר עם המצלמה ובכל התמונות שלי אני לגמרי מטושטשת.
P:

אז זהו לבינתיים...

ד"ש חם ממני ונשיקות

ברוריק.

Bangkok

אהלן לכולם ממבנקוק החמה עד מאוד.
די מצ'עמם פה אבל למזלנו יש לנו היום אוטובוס לצ'אנג מאי. לא שאני יודעת מה יש שמה...
בינתיים אנחנו בעיקר מסתובבות בבית חב"ד ועושות צחוקים על התאילנדים.
הם פשוט קורעים מצחוק!

פגשנו כאן 3 בנות גם דתיות מור הדס ושיר והסתובבנו איתן הרבה ועם דניאל ואנחנו כל הזמן עושות חיקויים: טו האנדרד אנד פיפטייייי [יש לתאילנדיים נטייה למשוך מילים וזה פשוט שופך] נוו נווו קאנוטטטט [כשאתה מנסה להוריד את המחיר יותר מדי] טוו אקספנסיב, קאנוטטטט....
וגם- "אורנג' ג'וס טאן באטטטטטטט" שמור מחקה ממש מוב.
ואז יש את הפייבוריט שלי: קאפונקה! זה תודה בתיאלנדית. אני כל היום מסתובבת ועושה- קאפונ-קהההה קאפונקהההה...
בכלל כל האנגלית שצברנו בעמל רב בנ"ז במשך 4 חודשים הלכה לעזאזל. הם לא מדברים פה אנגלית תיקנית, בונים משפטים נכונים עם גרמר.. הם רק זורקים מילים שלא מתחברות. נניח אני רוצה משהו, לרוב אני אבקש אותו ככה: "הלוווו, אי [מצביעה עלי] וואנט [כאן נכנסת המון המון פאנטומימה של מה אני רוצה] פליז" או- "דיס, האו מאץ'?" "נו נו... טוו אקספנסיבבב"
ולא מבינים מילה מהאנגלית שלהם והקטע המצחיק הוא שהם יודעים את זה! אתה שואל כמה עולה דבר מסוים והם- "וואן האנדרד אנד פיפטייי" "פיפטין?" "פיפטייי" "פיפטי?" "פיפטיןןןןן" ככה שעה עד שהם שולפים מחשבון שיהיה ברור שכולם פה מסתובבים עם מחשבונים ומתקתקים מחירים כל היום.
למרות שהם גם דוברים עיברית שחבל על הזמן. ביום שישי אני ושבע הולכות והם כזה- שבת שלום!! כולם גם משומה יודעים- אחותי, מה נשמע? וכל מיני כאלה. הם קולטים אותך בשניות ומנסים עלייך את כל רפטואר העיברית שלהם. ויש מלא חנויות לחליפות וזה אז הם עומדים בחוץ ועושים- חתונה חתונה... ואנחנו- לא חתונה!!! לא חתונה!!! מה אתם אמא שלי? גם מלחיצים אותי...

הלכנו ביום חמישי אני בת שבע ואפרת לקניות עם יעל עומר ודניאל בקניון הגדול שלהם שנקרא ה- MBK זה קניון עצווום עם מלא מלא שטויות והתיאלנדים רודפים אחרייך שתקנה אבל לרוב ספציפית שמה הם לא הכי מורידים מחירים כי המחירים מראש אמורים להיות יותר זולים. אני ממש ממש ממש גרועה בלהוריד מחיר. הם חיים בכזה חור ואנשים אשכרה רבים איתם על חצי שקל, ראבק!!! הבנתי שהם משקרים ודורשים מחירים שהם מופקעים ביחס לתיאלנד ושאסור להשוות את זה לשקל ישראלי כי זה לא קשור, אבל קשה לי. יאללה קחו את השקל הזה, אני לא אמות בלעדיו.
סיפרו לנו שיש לתיאלנדים שקיות בצבעים ואם מישהו קונה במחיר מלא הם נותנים לו שקית בצבע מסויים וככה כולם יודעים שהוא פראייר ולנסות למכור לו. אני ממש התאמצתי להוריד מחיר והצלחתי להוריד רק 40 באט שזה 4 שקל וקיבלתי שקית צהובה אז כולם צחקו עלי שצהוב אומר- "היא רק נחתה לפני כמה ימים ולא ממש יודעת להוריד את המחיר אז תורידו לה בממש קצת והיא תקנה" אין לי מושג אם זה נכון או לא אבל את כל השקיות הכנסתי לתיק לייתר ביטחון. לא בא לי לצאת פראיירית.

בחזור עומר יעל ודניאל ניסו לתפוס לנו מונית או טוק טוק שזה כמו טוסטוס עם עגלה פתוחה מאחורה והרבה הרבה יותר מטורף במחיר של 80 באט וכל הנהגים רצו 250 וכאלה.. אחד רצה 100 וכולם ממש התעקשו שהם נוסעים רק ב- 80 באט! בסוף הם עצרו טוקטוק שהסכים ועלינו אני בתשבע ואפרת. בת שבע שמקבלת בחילות כשאני חונה כמעט מתה שמה, הבחור נוהג בנתיב של נגד כיוון התנועה וכל פעם שבאה מכונית מולו הוא נדחס בכוח לנתיב הנכון, ככה כל הדרך. באמצע הדרך הוא עוצר ואומר שכל אחד זה 50 באט יענו 150. ממש התווכחנו איתו ואמרנו שאין בעיה שיקח אותנו בחזרה לקניון ונתפוס מונית אחרת ואז כשאמרנו את זה הוא השתכנע והמשיך לנסוע. זה הזכיר לי את הבדיחה על זה שמקבל את החשבון במסעדה ורואה- מרק 30 ש"ח שתייה- 10 ש"ח הצליח- 50 ש"ח אז הוא פונה למלצר ושואל- סליחה, מה זה הצליח? אז הוא עונה לו- עזוב, לא הצליח. כן כן אני יודעת שזה בדיחה טיפוסית של אבא אבל נו זה ממש הזכיר לי את זה!!

בשבת בארוחת שישי פגשתי שוב את ניר!!! יאי! מהחבורה של בן בנ"ז. אוח אני צריכה להסביר מחדש, נו זה זה היחידי שזכר לקחת את הברושור של האוטו שלנו בכרייסצ'רץ' ולתלות באכסנייה וזה שאומר שכולם דיברו עלי ועל שבע בנ"ז. ישבנו שמה בשולחן ביחד כולם והרצנו צחוקים. היינו שולחן ניו זילנדי אדיר!! באמצע הפרשת שבוע של הרב הוא אומר משהו על משה שלא רצה שיכניסו אותו לספר תורה משהו כזה ואני בשקט- "קאנוווט... טו אקספנסיבבבב" כל מיני שטויות כאלה שקרעו את כולם מצחוק ואז התחלנו שוב חיקויים כמעט על כל דבר.

לאחר מכן המשכנו לקומה למטה לארוחה אצל הרב. אם כאילו אכלנו ארוחה מלאה ונחמדה מקודם, עם איזה 200 איש לדעתי, אולי פחות אולי יותר אבל בסגנון עכשיו היו איזה 30-50 איש ועוד פעם מחדש קידוש ונטילת ידיים וטונה של אוכל ממש איכותי, עופות ופשטידות ומרק מעולה. למה לא אמרו לי? לא יכלתי כבר לאכול אז ויתרתי על הכול אבל היה ממש כייף כי האוכל הגיע לאט לאט ובינתיים כל אחד לפי סדר מסוים נעמד ואמר את השם שלו וגם יכל לבחור שיר או לספר סיפור.. ככל שהזמן עבר זה התחיל להצטמצם והסיפורים נהיו יותר ויותר אישיים כל מיני וידויים כאלה- אני ילדה מאומצת והשבוע פגשתי את אחותי הביולוגית ודמעות וזה.. לא משנה כמה אני צינית באמת שנהנתי מזה בצורה הכי פשוטה שיש. אנשים ממש התחילו לשפוך דברים או סיפורים של השגחה אישית והיה אדיר.

דניאל לא ידע מה לספר ואני ושבע עשינו לו שיגיד על וואנקה אז הוא סיפר על השבת שהיתה לנו שמה וכמה מדהים זה היה לשמוע "אנחנו מאמינים בני מאמינים.. " בוואנקה עם אלפי אנשים. בשלב מסוים נהייה ממש מאוחר, אפילו שבע פרשה ודי הצטמצמנו והרב ביקש שאני אדבר אז החלטתי לספר על השבת הראשונה שלי באוקלנד וכמה נורא היה כי היתה שבת בר מצווה והגיעו מלא אנשים שלא ממש דתיים עם פלאפונים בבית כנסת וכאלה, ותהיתי מה לי ולאנשים האלה ואיך אני מעבירה כ"כ הרבה שבתות בנ"ז עכשיו?? וכמה קיוויתי שלא כל השבתות שלי יהיו כאלה בנ"ז ואז בסוף איך משבת לשבת קרו דברים יותר מדהימים ונפלנו על כל מיני אנשים אדירים שממש עזרו לנו ואז השיא עם השבת בוואנקה שדניאל באמת סיפר עליה ואז סיפרתי שהגענו לתיאלנד והיה לנו שוק עצום ולא ידענו מה לעשות עם עצמנו ואני נורא פחדתי איך נעביר שבת ככה במקום הנוראי הזה ואז באמת הגיעה השבת ושוב אני מוצאת את עצמי באווירה מדהימה ושבתית עם קידוש לעניין ושירים וכ"כ נהנת לשמוע את הסיפורים ומרגישה שאם אני יוצאת מהדלת אני מגלה שאני בכלל בארץ ולא בתיאלנד.
כן כן, גם אני הפכתי למושי שמה. אבל באמת שהיה מעניין להקשיב לכולם.

זה הלם לצאת משולחן שבת שכזה לרחוב. אחרי שהתנתקת לחלוטין מהכול פתאום אתה חוטף גל חום אדיר והרעש והריחות מזכירים לך בדיוק איפה אתה נמצא.

יום שבת עצמו קמנו לתפילה והתפללנו קצת, אני יצאתי החוצה וביקשתי משבע שתקרא לי לשמוע את "זכור" כמובן שהיא לא הספיקה לקרוא לי אז פיספסתי את זה. בסעודה היה נחמד ואוכל טוב וגם פגשנו עוד מישהי שפגשנו בטאופו בנ"ז שישבה איתנו ואמרה לנו גם שהמשיכו לדבר עלינו אחרי שעזבנו. אח"כ חיכינו לשיעור של הרבנית אז ישבנו שמה וזה הרגיש כמו סניף של בני עקיבא שכולם יושבים ומדברים. היה נחמד ודי חיכינו בכוח ששבת תצא, סוף סוף בשעה נורמלית ולא ב- 9 כמו שהיה עד עכשיו.
כשכולם עלו לערבית נכנסנו לשירותים ואני חיכיתי שיתפנה לי תא. בפנים היו מור הדס ושיר ותוך כדי כולם צועקות חיקויים של תאילנדים כמו - "אורנג' ג'וסססס טן באטטטט" ואני לקחתי את הפאנסטיל ג'ל שהיה לי ביד ועשיתי רעש עם התריסים שמה וזה נשמע כמו נשות הצפרדע כאן שמסתובבות עם צפרד שמשמיעה את אותו רעש בדיוק אבל אף אחת לא שמה לב שזה החיקוי שלי עד ששיר יצאה מהשירותים והיא קולטת מה אני עושה ונשפכת מצחוק והדס ומור לא מבינות מה מצחיק עד שמור יוצאת גם וקולטת אותי וגם נשפכת ואנחנו צוחקות וצוחקות ועכשיו הדס לא מבינה מה מצחיק אז היא גם יוצאת מהתא ורואה אותי ואז גם היא נקרעת וארבעתנו לא מפסיקות לצחוק. זה היה אחד היציאות האדירות!

המשכנו משמה לחדר שלהן כי הן טסו אותו יום ב- 3 בלילה והיו צריכות להיפטר מדברים שתופסים משקל אז עשינו "קניות" אצלהן ועכשיו יש לנו מלא מרקים וכל מיני דברים שימושיים החל ממשחות שיניים ועד מכנסונים לשינה. אין לי מושג מה נצטרך מזה אבל יאללה..
קבענו להיפגש ב-11 בערב ולצאת לבלות. אני ושבע העברנו את הזמן ושהגיעה השעה היא הרגישה לא טוב ובחרה להישאר. היינו אני ושלוש הבנות דניאל ועוד בחורה שפגשנו ושישנה איתי במלון. הבנות לימדו אותנו משחק שתייה היסטרי עם קלפים שכל פעם מוציאים קלף וכל קלף אתה צריך לעשות משהו אחר, לרוב לשתות שלוק מהבירה. ויש קלף שאומר שאתה חייב לקבוע חוק אז מישהי קבעה שכל מי שאומר- "אני" צריך לשתות. וכולם כל הזמן אומרים אני ואף אחד לא שם לב חוץ ממני ואני כזה- אהההההה אמרת את המילה עם הא' ואז דניאל היה צריך לקבוע חוק אז הוא אמר שמי שצריך לשתות חייב להצדיע לפני לכוכב צהוב שהיה שמה [מי שלא עושה את זה צריך שוב לשתות] אז כל שנייה אני- אהה אמרת את המילה עם הא' [מישהי שותה] אההה לא הצדעת!!! וככה תפסתי את כולם ולכולם נמאס ממני. ויש קלף שאם אתה מוציא אותו אתה בוחר מישהו שכל פעם שאתה צריך לשתות גם הוא צריך. אז זה יוצא איזה טריליון פעם. והיה שלב שאסור היה להצביע על אנשים ואני מצביעה בלי הפסקה ככה שהייתי ממש חלשה בקטע הזה.
בסוף בסוף נשארו רק 2 קלפים והיה תורי, הרמתי קלף ויצא לי את זה שקובע חוקים ומאחר שמימלא עמד להיגמר המשחק אז אני כזה קובעת שמי שמרים את הקלף האחרון צריך לרקוד ברחוב ל-5 דק' וזה לפי תור אז אין הרבה ברירות והדס כמעט רצחה אותי כי התור שלה היה אחרי אז היא בלית ברירה הלכה לרקוד והצטרפנו אליה היה פשוט ערב, אדיררררררררר. כייף בטירוף. כאילו אף אחד לא באמת השתכר אבל היה פשוט שמח.
אני הייתי קצת והווואוו... אז סתם בצחוק אמרתי לדניאל שכשהוא מלווה אותי למלון אם בדרך אני רואה תאילנדי ומחליטה שהוא האהבה של חיי ואני רוצה ללכת איתו, אז.. שלא ייתן לי. ואם מישהו אומר לי ללכת למופע פינג פונג [אתם לא רוצים לדעת מה זה] ואני אומרת- כןןן איזה כייף אני הולכת!! אז... שלא ייתן לי.
ולא הפסקתי להגיד קופונקה שזה תודה ובשלב מסוים כבר התחיל לצאת לי כל מיני פוקונטה ו- גוקונדה.
כמה צחקנו שמה.... היה מעולה!
הקטע הוא שהבנות אותו לילה אמורות לטוס והן אפילו לא סיימו לארוז, אין לי מווווושג איך הן ארזו ואם הן הגיעו לטיסה שלהן. D:
אני הגעתי לחדר והלכתי לישון.

עכשיו אנחנו בבית חב"ד מעבירות את הזמן כי ב-6 בערב יש לנו אוטובוס לצ'אנג מיי שאין שמה כלום מלבד בית חב"ד. אנחנו לא באמת נעשה שמה את הטיול הליכה או הג'יפים כי פורים נתקע לנו באמצע אבל אני הזמנתי לי טיול חצי יום רק של אומגות ביער שבע ואפרת לא רצו להצטרף. אבל זה מאורגן לא צריך לדאוג. ואולי נלך לפי או משהו, אין לי מושג אבל נאלתר ונראה מה קורה.
אני מקווה שיהיה לנו טוב כאן בתיאלנד כי די אין פה הרבה מה לאכול בניגוד לנ"ז [מלבד בבתי חב"ד ששמה יש מסעדות עם אוכל מעולה] ודי שביזות מסוימת ועייפות כבר מנ"ז. אבל נראה לי שטוב שהגענו לפה לא יודעת. שיהיה לכולנו שבוע מקסים
הרבה אהבה!

ברוריק.

Another EDCON

קבלו עידכון רישמי על הימים האחרונים
כי אני בבית חבד, קמתי כרגיל מוקדם [ג'ט לג מחורבן] ומצ'עמם לי.

הכול התחיל ביום שני..
התעוררנו שבע ואני בוולינגטון וטסנו לנו לאוקלנד שמשמה יוצאת הטיסה שלנו למחרת לתיאלנד.
אחרי טיסה קצרה להחריד שבמהלכה חשוב לציין שהדייל שעשה את ההצגה הזאתי של איפה הפתחי חירום במטוס ואיך מנפחים את חגורת ההצלה לא הפסיק להיקרע מצחוק. והוא עמד ממש לידי אז גם אני לא יכלתי להפסיק לחייך.

הגענו לאוקלנד ומשמה לקחנו שאטל ישירות לבקפקר שקרוב לשדה תעופה על מנת לא להתקרב יותר מדי לעיר- דבר לא נחוץ לכשעצמו. היה ממש כייף שמה, ראינו סרטים כל היום והיינו באינטרנט. באמת שהמקום היה חמוד לחלוטין. היו שמה זוג שראה מטריקס ואני ושבע יושבות ואוכלות ותוך כדי זורקות בע"פ שורות מהסרט שנייה לפני שהן נאמרות והיה שמה מישהו שמשומה זה גמר אותו מצחוק.

אה, כששילמתי לבקפקר על הלינה ועל השאטלים לשדה תעופה וממנו התחלתי להוציא את כל המטבעות והשטרות מהארנק כדי להגיע לסכום בכוח גיליתי שנגמר לי בדיוק בדיוק כל הכסף הניו זילנדי שלי, עד הסנט האחרון. זה היה מדהים.

קמנו למחרת, הבנתי שכל דבר שאני אעשה עכשיו יהיה הפעם האחרונה שלי קרי- פעם אחרונה שאני קמה בנ"ז וכו. אז כמובן שעשיתי לבת שבע פעם אחרונה הפלות בניו זילנד ומצאנו את עצמנו על דשא רטוב לכל הרוחות.

בשדה תעופה נפגשנו עם גווין הבחור שעזר לנו לקנות את גווין האוטו ביומנו הראשון בנ"ז מסתבר שהוא עובד בשדה תעופה והוא הזמין אותנו לקפה. מסתבר שעם הטיול קיבלנו כמה הרבה מאוד דוחות של נסיעה במהירות מופרזת והוא דאג שאולי לא יתנו לנו לצאת מהמדינה בגלל זה, אבל כולם אמרו לנו שאין צורך לשלם אותם ובאמת שלא עשו לנו בעיות. מוהאהאהא.

עמדנו בתור לבדיקת דרכונים ונעמד לידנו בחור שקלט שאנחנו ישראליות והתחלנו לדבר. זה היופי בישראלים בכל העולם, תוך 5 דק' של שיחה עם ישראלי והוא כבר חבר שלך מהגן. ישבנו איתו בזמן שהוא אכל וכמובן שמצאנו מיליון אנשים משותפים שאנחנו מכירים. הוא המשיך ללוות אותנו לאיפה שהטיסה שלנו יוצאת ונפרדנו.. זה הצליח להעביר לנו את הזמן בצורה ממש כייפית. ועלינו לנו למטוס לטיסה של 10 שעות...

הצלחתי לראות אני חושבת משהו כמו 4 סרטים ו-2 פרקים של סדרות [עם להריץ, אין לי יותר מדי סבלנות] עד שנחתנו בסינגפור. האוכל הכשר במטוס דוחה את השועלים ולי ולבתשבע היתה בחילה נוראית כולל קוצים בתחת וחוסר סבלנות מטורף.
אבל זה היה קלוז'ר נחמד להיות בסינגפור, לראות שוב את הפסל הענק שמה ואת כל המקומות שבילינו בהם בלילה לפני 4 חודשים.

המשכנו לטיסה לבנקוק ישבנו וחיכינו עד שיהיה אפשר לעלות בינתיים שוב שמענו ישראלי שמדבר בטלפון. עוד פעם מדברים ועוד פעם חברים מהגן אחרי דקה. הוא אפילו עשה לי בשלב מסוים- נו ברוריה באמת.. והוא נשמע לרגע כמו דורון מוולינגטון. בכלל הוא היה ממש דומה לו אז הרגשנו בנוח. הוא היה שמה עם עוד ישראלי והם אנשי עסקים באיזה חברת היטק או משהו אז ישר הם מנסים לקמבן כיסאות טובים יותר במטוס וכו, הם ניסו לסדר לי ולשבע שורת כיסאות ריקה רק בשבילנו אבל כבר לא היה לנו כוח וגם ככה זה רק טיסה של שעתיים.

כאן היינו אחרי 12 שעות טיסה ומחסור חמור בשעות שינה עם בחילות וכל מיני כאלה לא כייפים. ואז נחתנו לתוך השוק הכי נוראי שיכול להיות. אתה יורד מהמטוס, לוקח את הדברים שלך ויש שורות שורות של תאילנדים שמנסים לשכנע אותך שתיקח את המונית שלהם.
למזלנו קבענו לפגוש שמה את אפרת שאנחנו מכירות מנ"ז והיינו שלושתנו והיא קצת ידעה מה לעשות אז טיפה הרגשתי יותר טוב אבל עדיין, טראומה.

היתה אחת שרדפה אחרי אפרת ואשכרה דפקה לה על הגב היא הציעה לנו מונית ב- 950 באט אנחנו כזה- לא תודה והתחלנו לעלות במדרגות נעות והיא ממשיכה לדבר איתנו מסתבר רק שלא שמנו לב ונראה לי שהיא הורידה את המחיר אבל כבר היינו בקומה שנייה ומשמה המונית יותר זולות. לקח אותנו מישהו שהאוטו שלו לא נראה כמו מונית, סתם מכונית וזה היה קצת מפחיד והנסיעה ממש ארוכה אז חשבנו שהוא עובד עלינו ואז היתה לו שיחת טלפון וצחקנו שבטח הוא אומר- "אני לא יכול לדבר עכשיו, אני עוקץ פה כמה בחורות"

זה קטע כזה שאתה תמיד בטוח שדופקים אותך. אמרו לי שזאת הבעיה פה של הישראלים ובגלל זה הם מנייאקים אבל אני לא מנייאקית ועדיין מרגישה את אותו הדבר. אי אפשר להסביר את זה...

בסוף הוא לקח אותנו לקוואסן איפה שכל הישראלים ובאמת יש שמה קשר ישראלי שפתוח כל הלילה והרבה מקומות ברחוב כתוב בעיברית ועדיין, היינו בהלם תרבות מטורף וחם חם חםםםםםםםם!!!!!
ואז להתחיל לחפש ב-11 בלילה מקום לישון בו, אחת החוויות הלא נעימות. אתה רגיל לבקפקרים מסודרים ויפים ופה הכול גסט האוסים מוחבאים בתוך מסעדות כל מיני כאלה וכל המקומות מלאים והם אומרים לך שתמשיך ללכת בסימטאות ותמצא עוד מקומות אבל זה פחד אימים ללכת בסימטאות האלה. אומנם הם מוארות יחסית ויש אנשים ברחוב ועדיין...
בניגוד לנ"ז שהכול ב- 5 נסגר כאן הכול מתחיל בערב.
ואין לך מושג כמה אמור לעלות לילה ומה נחשב מקום טוב ומה לא. ובקשר הישראלי, בוא נגיד שהיה אפשר לתמוך קצת יותר במיוחד לאור העובדה שציינתי בפניהם שיש לנו הלם תרבות ושאין לנו מושג איפה נחתנו ושנשמח לקצת עזרה!!!

בסוף שבע נשארה בקשר כולה בטראומה ואני ואפרת המשכנו לחפש, נדבקתי לשני ישראלים ואשכרה הוצאתי מהם מידע בכוח איפה להיות וזה עד שמצאנו לנו מקום לישון בו.
התקלחנו בתורות מה שעזר מאוד לתחושה הכללית ואני גם ירדתי לדבר במחשב עם אמיר שהרגיע אותי מאוד, כי זה אחד התפקידים של אמיר, להרגיע אותי ואת שבע בארצות חדשות. [חכה חכה שנחזור לארץ]

קמנו למחרת והלכנו לבית חב"ד שהוא אגב מאוד גדול ומסודר שחבל על הזמן. יש פה המון ישראלים בכל מקום ויש הרבה עיברית ברחובות. צחקתי שהישראלים פה זה כמו היפנים באוקלנד... מי שהיה בנ"ז מה זה מבין אותי.

יש כאן מסעדה כשרה אדירה ואכלתי אתמול עוף!!!! אחרי 4 חודשים בלי עופות. איזה אושר!!! אוקי, לא היה היסטרי ועדיין, עוף!!
הכל כאן זול בטירוף כל ארוחה של שלושתינו ביחד אנחנו מקבלות את החשבון שתמיד מגיע ל-30 ש"ח משהו כזה. לשלושתינו!!! :)

עדיין לא יצא לי לקנות ברחוב, כולם אומרים לך שלא להעז לקנות במחיר מלא ושחייב להוריד אותם כי הם בכוונה מתחילים עם מחיר גבוה כדי שתוריד אותם. זה חלק מהעניין ומהתרבות. אבל אני שונאת שונאת שונאת להוריד מחירים. אם יש משהו שהוא יקר לי אני פשוט לא קונה, מה זה להכריח אנשים לשלם להם פחות?
ברור לי שאני אגיע גם לזה בסופו של דבר אבל אני לא אהנה הכי שבעולם.

הדבר היחיד שנחמד כאן זה שכל הישראלים הכייפים שפגשנו בנ"ז נמצאים פה בתיאלנד. אנחנו הולכים לפגוש היום את דניאל מדניאל וצורי שטיילנו איתם בוואנקה וענת וספיר שלחו לי הרגע הודעה שהם יהיו בבנקוק ב-10 למרץ. איזה כייף :):):):)
אשכרה פגישת מחזור אדירה. אני ממש מחכה לזה.
עידכון קל מהשטח- דניאל הגיע עם יעל ועומר!!! יאי!! הם גם שני ח'ברה שטיילנו איתם בקפלר...

חוץ מזה... חם פה. זה לא ייאמן כמה. חם חם חם. שלחתי לארץ את כל הפליזים שלי והסווטשרים והמכנסיים הארוכות... חום סוסי ים. אבל מתרגלים לאט לאט....

טוב שבע ואפרת פה סוף סוף אז נלך לאכול משהו.
שיהיה לכולם אחלה שבוע
זה מפחיד כמה אוטוטו אני בארץ. עוד 26 ימים [שבע סופרת]

הרבה אהבה לכולם!!

ברוריק [שמתחיל בצורה משונה להיות לה נחמד בתיאלנד אפילו שהיא לא ממש התחילה לטייל]

thailand

הי כולם!!!!
נחתנו אתמול בלילה בתיאלנד
אין מילים לתאר את זה.

שוק! הלם!!

לא משנה כמה הכינו אותנו, לא האמנתי שקיים כזה דבר
ניחא הייתי טסה מהארץ, אבל אני מגיעה מניו זילנד!!!

אין קשר בין מחט לתחת.
איך שהגענו כולם מתנפלים עלינו ורודפים אחרינו שניקח מונית
בניו זילנד עמד איש אחד עם עניבה וחיכה בסבלנות שתפני אליו
וזה רק דוגמא אחת מתוך אלפים שכבר יש לי ורק נחתתי.!

הסימוני נתיבים שלהם זה המלצה בלבד והם נוסעים בכביש חופשי חותכים אפילו את עצמם.
ואני שרגילה כשאני רוצה לחצות לעשות שלום למכוניות ואז לעבור
מגלה שכאן הם מחייכים ואז ממשיכים לדרוס אותך.

עד שהתלהבתי מכל ההרגלים הניו זילנדים הסבלניים שאימצתי לי
הכול הולך להעלם בממלכת הורדת המחירים הזאתי.

בכל אופן
אני אמשיך לכתוב בהמשך
יש לנו המון עניינים להיום עוד לארגן


הרבה אהבה והלם מוחלט לכולם כאן מתיאלנד
מקווה שהצעירות תעבורבשלום.

ברוריק.