Leaving on a jet plane

אהלן לכולם.
יש לי בממוצע 20 דק' לעדכן לפני שיגמר לי הזמן אינטרנט ואז אני אתקרב מאוד לזה שיגמר לי כל הכסף הניו זילנדי שלי ומשמה הדרך לזה שאני עוזבת את נ"ז מאוד קצרה. יום שלישי למען האמת.

העלתי תמונות:
http://picasaweb.google.com/brudye/NZTake11#

מצטערת שאין הרבה. רוב השבוע שלנו העברנו בהסתובביות בעיר ואכילה של הגלידה הכשרה היחידה שנתקלנו בה. הלכנו לסרט, ישבנו קצת בפאב, ראינו מופע טרפז מגניב עם דורון פאולין והילדים ובעיקר ישנו ואכלנו וקראנו ודיברנו עם רוג'ר ומרגרט שאנחנו עדיין אצלם.

אבל הדבר השווה האדיר והמגניב היחיד שאפשר עוד לספר עליו זה המצלמה האדירה השווה והמגניבה שקניתי. קאנון EOS 450D ששבע טוענת שמאז שקניתי אותה אני לא מפסיקה לחייך. ואני גם לא מפסיקה לצלם את שבע בגלל זה הבוק שלה שתראו בתמונות שצירפתי.
אני מקווה שהיא תשרוד את תאילנד [המצלמה, לא שבע.. אבל גם היא.] ותגיע בשלום לארץ.

בנוגע למתנות וזה. אני יודעת שכולם עושים לי- אההה לא צריך כלום בלה בלה בלה.. אז האמנתי לכם ואכן לא קניתי כלום.
סתם, קניתי לכל אחד משו, אוקי לרובכם.. אין לי מושג מי קורא כאן אבל השתדלתי לזכור כמה שיותר.
חשוב לציין שטווח המתנות נע ממגנטים למקרר עד מחזיקי מפתחות וגם זה השאיר אותי בהוצאה של כמה מאות שקלים [כן כן.. אמרתי מאות! ניו זילנד י-ק-ר-ה] אז לא לצפות ליותר מדי בבקשה.. : ממש השתדלתי...

אז מחר אנחנו טסות לאוקלנד ומחרתיים לתיאלנד ונקווה שיהיה טוב ונחמד וצחוקים.
אני לא מאמינה שאני עוזבת את נ"ז. איך הזמן עףףףףףףףףףףףףףף.

הרבה אהבה מכאן.
ברוריק.

Update from the SHETACH

לילה טוב מוולינגטון.
מאחר ואין לי יותר מדי מה לעשות והעידכון הקודם היה קצר בצורה מחרידה-- אני אעדכן שנית.
אהה-הא. איזה פטנט.
גם שכחתי לכתוב מלא דברים. הכול בגלל שלא כתבתי קודם ביומן.

קודם כל שכחתי שפגשתי בכרייסצ'רץ' את יוסי מנתניה זה שבניתי לו את האתר של הסוכות. זה היה אדיר כי רק אמרתי לשבע שאיזה קטע מצחיק זה יהיה לפגוש פתאום ברחוב בנ"ז איזה מישהו שאתה מכיר מהארץ אבל שברור לי שזה לא יקרה כי הייתי יודעת אם יש מישהו שאני מכירה שגם בנ"ז. ואז פתאום באכסנייה תוך כדי הכנת ארוחת ערב נכנס לו יוסי... אחד הקטעים.

מה עוד? אה, יום חמישי הקודם, יום אחרי שנחתנו, פגשנו את הרב בחנות הכשרה של הביכנ"ס. הוא הזמין אותנו לבשל אצלו את הבשר [אם כי, אני לא רוצה לציין מי רמז] וכשהוא ראה עד כמה חסרות תועלת אנחנו בכל מה שנוגע לבישול בשר הוא טיגן לנו את ה- "ראביי ספיישל" שקנינו וגם הכין לנו את התערובת לקציצות ועזר לנו לטגן גם אותן. והוא גם חימם לנו מרק. אבל לי לא היה מקום למרק כי הייתי עסוקה בלדחוף בשר...

יום שישי היינו אמורות ללכת לטיול ג'יפים עם חבר של רוג'ר [זה שאנחנו ישנות אצלו] אבל ירד מבול מעצבן אז פחות או יותר לא עשינו כלום...

התארגנו לשבת והלכנו לבית כנסת פגשנו שמה שתי בחורות יהודיות מניו יורק שהכרנו כבר בכרייסצ'רץ' ושיש להן כאן דירה ופגשנו גם שוב את בנצי-!! שזה היה משעשע...
עשינו את הטרק לבית של דורון ופאולין, זה אשכרה טרק לכל דבר עם ללכת ביער גדול ויש עליות וירידות. רק העובדה שלבשנו בגדי שבת סתרה את העניין... אכלנו לנו ארוחת ערב שהיתה אדירה כרגיל. פאולין שתהייה בריאה יודעת לבשל שחבל על הזמן לא ייאמן כמה מאכלים שונים ומשונים אפשר להכין בארוחה אחת בלי להכניס אפילו טיפת בשר. גרים אצלהם גם אח של דורון ואשתו והתינוק והם גם ישראלים במקור אז היה שולחן גדול והיה ממש כייף ומצחיק.
אני ושבע חזרנו לדירה של רוג'ר ומרגרט הפעם לא דרך הטרק כי היה קצת לילה כבר...
אגב הדירה שאנחנו ישנות בה פשוט ענקית [היה לי הרגע דה ז'ה וו מטורף איזה פחד] יש לנו את כל הלמטה רק לעצמינו חשוב להדגיש שהלמטה היה פעם אולם של ג'ודו כזה. יש מין חדר עם מיטות ואז אולם אדיר עם מראות ענקיות שזה ממש כייף ושולחן ביליארד ויש מטבח רק לנו ושני חדרי שירותים ומקלחת. בקיצור, פינוק אמיתי.
למחרת הלכנו לבית כנסת שוב לתפילה בבוקר אבל אני לא הכי הרגשתי טוב, טיפסנו [וולינגטון הררית זה היה אשכרה טיפוס אדיר] עד לדירה של השתי בחורות שקבענו לאכול איתן צהריים. בשלב מסוים הבנתי שזה לא זה בשבילי כי ממש כאבה לי הבטן וחתכתי לדירה שלנו. כבר התפשרתי בראש על האורז הקר שלנו עד שהגעתי ומצאתי שמה פתק מרוג'ר שהוא החליט לחמם לנו את האורז והוא גם חימם לנו מים לשתייה חמה.
הוא כזה מקסים הוא אמר לנו שכל מה שצריך מבחינת גוי של שבת אין לו בעיה ושרק נבקש ובכלל לא ביקשנו אבל הוא כל פעם דאג לנו והדליק לנו תנור לחמם אותנו והשאיר את זה לידינו, כל מיני כאלה.

שאר השבת עברה די מהר בצורה מפליאה כי לרוב השבתות פה נמרחות לאללה. בצהריים אני ושבע דיברנו לנו ואז עשינו סעודה שלישית עם עצמנו ושרנו שירים עד ששבת יצאה.

במוצ"ש היה את הקרנבל הגדול של רח' CUBA זה מין מסורת שלהם כל שנה לעשות קרנבל ובדיוק נפלנו על זה. היה פשוט מדהים.. קודם כל היו אלפי אנשים והיה מפוצץ. וזה כולה רחוב כן? ובכביש עברו כל מיני קבוצות של אנשים מחופשים לכל מיני דברים הזויים וכולם רקדו. זה היה אשכרה כמו הקרנבל בריו רק יותר קטן. היה גם אוטובוס שקישטו אותו ובשלב מסוים עברה גם משאית שמאחורה מלא מאוריים שרקדו להם. אה והיה גם טרקטור-מנוף כזה כמו שעבדתי עליו במטע, אבל חיברו אליו חללית ואז זה נראה שהחללית כביכול ריחפה באוויר ובפנים היו אנשים מחופשים לחייזרים.. משעשע.

יום ראשון שזה בצורה מפליאה- היום. הלכנו לשוק איכרים של יום א' כדי להצטייד בפירות וירקות טריים שלא עולים מיליון דולר. אחר כך המשכנו לנמל לאכול שוב מהגלידה הכשרה שמה. היה גם טעם קוקוס וגם קינמון. מישהו אוהב אותי שם למעלה!!
בצהריים הלכנו לטיול ג'יפים הזה עם פופ [ככה הוא מכנה את עצמו] הוא זקן בן 80 שעדיין נוהג על 4X4 וטוען שלהסיע ישראלים זאת העבודה שלו בחיים והג'יפ שלו זה הכלי שהקב"ה סיפק לו כדי להסיע ישראלים. שתבינו כמה הוא מאמין בזה- הוא נתן לי לנהוג. שתבינו עד כמה, הוא באמת מאמין בזה- הוא נתן גם לשבע.
אומנם רק עשינו עוואוות על חולות נטושים בחוף הים ועדיין...
והיתה הטחינה המתבקשת על איך אנחנו העם הנבחר ואיך כל מי שיתעסק עם ישראל הקב"ה יחזיר לו וכו וכו. זה לא ייאמן כמה נוצרים אוהבי ישראל יש כאן, הבתים שלהם עמוסים בחנוכיות, משפטים מהתנ"ך, חמסות, מה לא.. אני חייבת לציין שעד כמה שלפעמים זה מוגזם ונובע ממקום שהפוך לגמרי ממה שאנחנו מאמינים, זה די נעים לראות אנשים שאוהבים בצורה שכזאת את ישראל ושונאים את הערבים.

היה די מעייף למען האמת, כל הקפיצות לא עשו לי טוב בבטן שלא לדבר על בת שבע שפתאום רק כשהתחלנו לנסוע נזכרתי איך היא היתה מקבלת בחילות ומקיאה עוד כשסתם רק הייתי חונה. בעצם, קשה להאשים אותה. אוקי, היא היתה מקיאה כשאמיר היה נוהג, ובשביל אמיר להתפרע זה לנהוג על 30, כן? אבל היא החזיקה מעמד בצורה מרשימה הפעם. כנראה הטירונות שהעברתי אותה עזרה...

וזייהו מה שקרה היום.
תמונות, יגיעו אחרי ששבע תצנזר לי את אלה שהיא לא מרשה לי לעלות... קצת השתוללתי עם המצלמה כשאכלנו גלידה.

לילה טוב :)

Wellington- Yet AGAIN

הי כולם מוולינגטון ה... לא קרה באופן מפליא אבל עדיין רחוקה.
איכשהו הצלחתי שוב לא לעדכן לתקופה ארוכה שמשאירה אותי עם פער של שבוע למלא
למזלי הרב [למזלי?] לא קרה כמעט כלום השבוע!!

כאילו.. מכרנו את האוטו ביום חמישי שזה בשורות טובות.
מכרנו לשני ישראלים שכיסתחו לנו את המחיר שהתחיל גבוה ממילא במיוחד בגלל ישראלים כאלה.
יצא שקנינו אותו ב- 1500 דולר ומכרנו ב- 1400.
ככה שאפשר להגיד שכיסינו את מחיר קניית האוטו בצורה די מלאה וברוך ה' נפטרנו ממנו והכול טוב.
גם מחירי הדלק שירדו איך שהגענו לנ"ז עלו לפתע בצורה די דרסטית איך שמכרנו.. כן כן.. בריא לנו.

הבאנו להם גם מלא מהציוד שלנו שממילא רצינו לזרוק או להעביר הלאה. אין לי מושג מה הם יעשו עם קילו קמח אבל לכל הפחות אנחנו כבר לא צריכות להסתובב איתו...

שבת העברנו פחות או יותר בבית חב"ד ואיכשהו אני ושבע שוב הצלחנו להתכסח אחת עם השנייה ולהעביר שבת בלי לדבר כמעט. אני לפעמים תוהה איך לכל הרוחות אנחנו עדיין מצליחות להשלים. אגב זאת השבת השנייה [מתוך 3] בכרייסצ'רץ' שזה קורה לנו, ממש עיר מקסימה.
גם אחרי כמה ימים שמשיים היה ממש גשום וקר ברמות ולא נעים בעיקרון.
אבל הכרנו בבית חב"ד מלא מלא ישראלים חדשים נחמדים ולי כבר נגמר הגרון מלספר על הטיול שלי ואיך הסתדרתי. בחיי שיש שאלות של צעירות שאפילו אני בצעירותי לא העלתי על דעתי שקיימות.
תמיד ששואלים אותי דברים צפויים כמו- ממה הכי נהנתי או מה הכי ממומלץ אני תמיד עונה בחזרה בתשובה ה-הו כה מפגרת: "תלוי את מי אתה שואל." שהפכה להיות המוטו שלי כאן.
וככה בחמש מילים אני חוסכת לי שיחה של שעות. למרות ששני ישראלים כן ניסו להוציא ממני בכוח תשובה יותר ארוכה וקיבלו הרצאה של שעה וחצי כולל שליפת מפה-! ישראלי העולם, היזהרו!
פעם אגב שני ישראלים שהתווכחו בקול באכסנייה [אבל בעיברית אז זה בסדר] אם הומואים זה מחלה נפשית או לא ונטפלו אלינו בתור הדתיות האזוריות קיבלו את התשובה הזאת בשלוף מהמותן ובאופן מפתיע הם לגמרי התלהבו מזה והסכימו איתי נחרצות!! אז תלוי את מי שואלים...
אבל זה מוזר אני ושבע הולכות ברחוב ואשכרה בחורה ישראלית שבורה לחלוטין איך שראתה אותנו התחילה לבכות וכמה קשה לה וזה ואנחנו מעודדות אותה ושוב שיחה של שעה וחצי של טיפים ו-יהיה בסדר.. זאת אחת השיחות הקבועות שלנו בכרייסצ'רץ' בתור הותיקות שתקועות שמה.

בכל אופן במסעדה של בית חב"ד התייחסו אלינו כאל לקוחות מועדפות ופינקו אותנו בכל הזדמנות. בסך הכללי נראה לי בילינו שמה עשרות שעות אבל היה כייף שחבל על הזמן. הם פשוט מקסימים שמה כולם.

וגם בחדר שלנו, אחרי שבשבת הקודמת היו שמה ערסים מפחידים מדרום אפריקה שדיברו בינהם זולו או משהו ביקשנו שיהיה חדר רק של בנות כי זה 4 מיטות בחדר ודי מפחיד אם יש עוד שני ערסים.. אבל הם בדיוק הכניסו בן בטעות ולא יכלו לבקש ממנו לצאת והוא עזב בדיוק באותו תאריך שאנחנו, אבל למזלנו הוא היה כ"כ נחמד [ודי שווה חייב לציין]!! היינו כזה חדר של חננות כולם במיטות שלהם לפני השינה קוראים להם. והוא הביא לנו ספרים כי לנו נגמר ודיברנו המון. ממש מזל שנפלנו על אחד כזה.
ביום שלישי היום שעזבנו את כרייסצ'רץ' והאי הדרומי הוא השאיר לנו פתק: good morning ladys ואת השם שלו שנמצא אותו בפייסבוק אם נרצה...
מה עשו לפני הפייסבוק??!

אז הלכנו לקושר קיטשן וחגננו עם כולם ועם רעיה ושאלתיאל אבא שלה שגם הוא עזב אותו יום. הזמנו עוגות מטורפות.. אני אכלתי את לתפארת מדינת ישראל [ככה אני מכנה אותה] שחיכתה לי שבוע וחצי וחגי וניסן וכל החברה מה זה פינקו אותנו. הכינו לי ולבת שבע אורז עם רוטב אדום אפילו שזה בכלל לא קשור למאפים שהם מכינים שמה והיה גם סלט דק דק וסלט טונה ולחם.. שלא נהייה רעבות בטיסה [הקצרה יש לציין]. והזמנו מלא מלא עוגות ובורקסים להביא לדורון ופאולין בוולינגטון.

קיצר טסנו לנו היה ממש מוזר, לא צריך שום תעודה מזהה ובכלל לא בודקים לך את התיקים הגדולים שעולים לבטן המטוס. שיהיו בריאים הניו זילנדים האלה.
נחתנו פה וישנו אצל דורון ופאולין המדהימים. עם האוכל המטורף שלהם!! היינו אצלהם יומיים ועכשיו עברנו מהם להיט של רוג'ר ומרגרט שגרים ממש קרוב לבית כנסת ולעיר ונהייה אצלהם שבת.

אז זהו מכאן:)

הרבה הרבה.. שבת שלום!!

ברוריק.

christchurch AGAIN

אהלן לכולם!!
מה קורה?

אחלה, אני שמחה לשמוע.
שימו לב שהיום לא יום שישי ועדיין- עידכון!!
מרגש עד דמעות...
לאחרונה קיבלתי המון תגובות של- ברוריק, את טוחנת בשכל. אז... בה-הא. זה הכול חלק ממזימה בינלאומית מרושתת של האף בי אי והסי אי אי לגרום לכם להיות יותר זמן באינטרנט וכך להגדיל את הרווחים של חברות הנט בארץ ולגרום להעלאת דרישת העובדים במשק והורדת אחוזי האבטלה.
אז מי אמר שזמן קריאת הבלוג שלי לא משמעותי?

גם היום הולך להיות ארוך. תנשמו עמוק ותתנחמו בזה שהכול הולך בסוף למען מטרה טובה [קצת כמו שאני ושבע מוציאות אלפי דולרים על סנדויצ'ים ועוגיות במסעדה הכשרה ומתנחמות בזה שהכסף הולך לבית חב"ד]

אבל אנחנו עדיין באיזה יום שלישי לפני שבוע שבו אני ושבע קמנו והחלטנו בהחלטה של רגע שתוכננה הרבה מראש ללכת לארתור'ז פאס. שזה מעבר בין ההרים שאחד בשם ארתור גילה.. רק איך לשלוח לשמה ירקות טריים הוא לא גילה.
היה שמה מין.. כפרון קטן עם אכסנייה אחת מסכנה ומסעדה שהיא גם החנות גם הפאב וגם הספר השכונתי [סתם על הספר] וזה בערך הכול...
בגדול יש שמה טרק יומי שאמור להיות מהמם אז אמרנו שנישאר שמה לילה ונראה בבוקר מה יהיה, אולי הקפור סוסים יחליט לעבור למקום אחר במשך הלילה [ספוילר: הוא לא!] בינתיים סתם טיילנו לנו, היה שמה מפלון אז ישבנו קצת שמה ודיברנו לנו ועוד טיילנו כדי להעביר את הזמן.. המשכנו לשקר לעצמנו שמחר נעשה את הטרק ולכמה רגעים באמת האמנתי אבל בבוקר ירד מבול והיה קפוא ולא היה סיכוי שנישאר שמה עוד לילה רק בשביל לחכות למזג אוויר שישתנה בחור ההוא.

אז נסענו לכרייסצ'רץ!!!
דבר ראשון שבע לקחה אותי למסעדה הכשרה ואני אכלתי בורקס שחגי דאג שיהיה מפנק ודחס לבפנים ירקות והרבה אהבה. היה מעולה! ואז סתם חזרנו לאכסניה וישבנו בפאב הקטן והמוזנח שמתחת לאכסנייה עם תושבי החדר שלנו שהיה מורכב מלבדנו משני קנדיים ושני אנגליים [חוץ מאיתנו לא היה כמעט אף אחד]. שיחקנו פול כמה פעמים ובסוף היה משחק זוגות מותח קנדה נגד אנגליה [ישראל היתה המעודדות השוות] היה שמה 2 במחיר של אחד ואני שתיתי ג'ין וטוניק כי תמיד בסרטים אנשים מזמינים וסיקרן אותי מה זה. עדיין לא יודעת מה זה.
אבל שבע עזרה לי לטפס במדרגות לחדר..

יום חמישי היה סתם יום סידורים.. שלחנו בדואר אלף קילו של בגדים וספרים שההורים תכף יקבלו ובטח יחשבו שזה מתנות ויתפלאו למצוא שמה גופיות צבאיות וחלק ממיליון התחתונים שלי.
קצת היינו במסעדה קצת פה קצת שם..
בערב שוב הלכנו לפאב, הפעם כדי לחסוך מעצמי הזמנתי סתם סיידר מוגז כזה של בחורות כי חשבתי שזה יהיה בסדר.. פתאום כל החדר המגניב שלנו מגיע וכל הבחורים ביד עם כוס שיש בה את הסיידר הדוחה הזה, מסתבר שזה ככה כי הוא הכי זול ומשכר הכי מהר. טוב-לדעת!!! הם שיחקו פול, אני ושבע עודדנו ובשלב מסוים חתכנו לישון מפאת עייפות..

יום שישי היה יום העצמאות של ניו זילנד. הדבר היחיד שאפשר להגיד על היום הזה הוא שכל החנויות שלהם סגורות. בזה זה מסתכם. אז הלכנו לנקות את גווין האוטו. שאבנו לו את הצורה שזה היה החלום שלי בערך מתחילת הטיול, הוא כבר היה ממש מטונף!! ניקינו לו את האמא ועכשיו הוא מבריק ונוצץ [בערך, אף אחד לא מושלם]
ואז סתם ישבנו במסעדה, קצת הסתובבנו עם אילן ישראלי שהכרנו שיחקנו איתו פול ואכלנו קוקו פופס.. לא מרגש במיוחד.
התארגנו לשבת ויצאנו לבית חב"ד היו שמה המוני ישראלים, את חלקם הכרנו כבר וגם לוקח לך שניות להכיר ולהפוך לחבר הכי טוב מהגן של כל השאר. התפללנו, אכלנו מלא ושרנו וזה.. היה מאוד נחמד.
למחרת שבע קמה מוקדם והחליטה ללכת לתפילה בבית כנסת רק שהיא לא ממש ידעה איפה זה אז היא חזרה כעבור כמה זמן לאכסנייה לשחק איתי טריוויה שמצאנו שמה. בצהריים הלכנו לאכול בבית חב"ד. לצורכי עידכון: המנה העיקרית שמה היתה ג'חנון! בישראל זה הנשנוש לפני האוכל. אנחנו מחכות לבשר בקוצר רוח..!!
הלכנו לשנ"צ וחזרנו בערב לסעודה שלישית [קשה בנ"ז..] היו המון שירים ואוכל וממש נהנתי [מהשירים!!! אבל גם מהאוכל...]

יום א' שמנו את האוטו בקאר מרקט היו איתנו "הילדים" [ידידיה ודוד, דתיים, לפני צבא, היו איתנו בשבת בוואנקה] שניסו למכור את האוטו שלהם דחוף אבל היה יום ממש יבש.
חוץ מזה שהגיעו לשמה ניר [מהחבורה של בן, אלה שהיו איתנו אצל דוד ולאה והלכנו לראות את התולעים הזוהרות] ועיברי לידר. ז"א זה לא באמת עיברי לידר אבל זה ישראלי שדומה לו בול ושפגשנו בשבת בוואנקה.
היה כייף לראות את ניר שוב, הוא פשוט בנאדם מקסים! והוא עושה לנו שהם המשיכו לדבר עלינו ושהוא פגש מלא ישראלים שמדברים עלי ועל שבע ועל כמה אנחנו מגניבות.! ושהוא פגש את אמיר ואנחנו כזה- איזה אמיר??? והוא- תרגעו! לא אמיר שלכן. הוא פגש את אמיר זה מהפאזל בטה אנאו. ואז הבאנו להם פליירים של האוטו שלנו שישימו באכסנייה וכולם שכחו לקחת חוץ מניר שחזר במיוחד לקחת את שלו.! חמוד.
קיצר בסוף היום הלכנו לסדר טו בשבט בבית כנסת עם הקהילה היהודית שמה. לא הגיעו הרבה אבל יותר טוב, ככה יותר אוכל בשבילנו.
הם ממש מנומסים האנשים האלה, אם לא היינו שמה כמה ישראלים האוכל בחיים לא היה זז... [אני נשמעת כמו איזה ילדה מורעבת, זה הכול בגלל הבשר!!!]
לא היה מרגש מדי שמה.. אין הרבה מה לספר.

יום שני!! לא היה כלום.. שוב חיכינו שעות בקאר מרקט.. אבל הילדים הצליחו למכור את האוטו שלהם. נורא שמחנו כי למחרת היתה להם טיסה. מישהי באה לבחון את האוטו שלי ודוד לידי נותן לי הוראות בעיברית: תראי לה את הבפנים של האוטו, תפתחי את המכסה מנוע! אז אני פותחת, מסתכלת על המנוע במבט מבין, והאישה ההיא מסתכלת עלי מחכה שאני אגיד משהו, ואני קולטת שאין לי שום כלום להגיד על המנוע! אפילו לא חירטוש של שאלות בגרות, כלום-!! מה אני מבינה במנוע?? ועוד באנגלית רבנן!
אז אני כזה- דיס איז דה אינג'ן... מממ... גוד וואן. ממממ... יס.. דיס איזה דה אויל [שולפת את המקל של השמן כדי לעשות משהו ובוחנת תוך כדי הנהון הראש] ורי קלין. מממ...
זה היה די עצוב. עכשיו אני כבר יודעת יותר מה לחרבש אבל כל כך הרבה פעמים נגמרים לי המילים באמצע הדיבור ואני מוצאת את עצמי בוהה ואומרת- אההה... כן. זהו. ואז מוסיפה את השורה הקבועה שלי- אבל זה אוטו מאוד אמין!! מצב מכני מעולה!! שאני אומרת אותה אולי עשר פעמים בכל ניסיון מכירה צולע.

אחרי שהילדים ארזו את עצמם הם עושים לי בטון מתלהב- "מה זה למכור את האוטו? תזכיר לי..?" "אוטו..? לא, לא מוכר לי..." הם בטוחים שהם הכניסו לי אז אני מסתכלת עליהם ועושה- "צבא?? מה זה? תזכירו לי???"
פה הם נקרעו מצחוק והודו בניצחון העל-שלי.
לילילי...

בשעה 5 שוב חתכנו והלכנו למסעדה. פגשתי שמה שני ח'ברה דתיים שרק מתחילים לטייל.. התחלנו לדבר ומסתבר שהם פגשו את צורי ודניאל בתיאלנד ואז אחרי שיחה ארוכה הם כזה- איך קוראים לך? ואני- ברוריה.. והם- אהההה את ברוריה!!! כמה שמענו עלייך.!! ואני- מהה?? מה שמעתם עלי?? והם הרגיעו אותי ואמרו שרק דברים טובים ושאומרים עלי שאי אפשר לפספס אותי בנ"ז.. נראה לי הם דיברו בתיאלנד גם עם ענת וספיר [ענת זאת שפגשתי בקווינסטאון ונסענו ביחד לגלנורקי] אז זה מסביר קצת. אבל מגניב שמדברים עלייך.
בכל אופן, במסעדה הסתבר שכולם הולכים לשחק פיינטבול.. היו שמה כל הבית חב"ד, ידידיה ודוד, ועוד 5 ישראלים שאנחנו מכירים. אז הלכנו ב-3 מכוניות, אני הבאתי את גווין שלי, כמובן שהם נוהגים כמו משוגעים ואני צריכה לעקוב אחריהם. פחד אלוקים.
בפיינטבול היה אדיר-!! שיחקנו 14 איש, שבע היתה הצלמת.. והכנסתי למישהו כדור במצח!! [ז"א בקסדה אבל בול בעיניים] ובמשחקון אחד נשארתי אחרונה מכל הקבוצה. היה ממש ממש כייף.! וחטפתי רק סימן אחד כואב בזרוע, אנשים יצאו שמה עם סימני פציעות כאילו הם חזרו מעזה עכשיו...

אני נפלתי אותו יום למיטה שדודה.. וקמתי ל.. היום-!!
שבו שוב ניסינו למכור את האוטו ללא הצלחה.
וזה פחות או יותר מסכם את היום.
עצוב, אכן.

וזהו, נקווה שעוד השבוע נמכור כבר את האוטו.
ושיקרו דברים מעניינים השבוע! אחרת אני אמות. סתם אני לא אמות.

הרבה אהבה לכולם!!

ברוריק...

נ.ב לשבע יש הרבה יציאות מצחיקות כאן [היא פה לידי מכוונת לי רובה לראש] קודם כל היא מציעה לי באמצע הנהיגה פירות ואז כשאני מסכימה וכבר מתלהבת היא שולפת לי חפיסת שוקולד וטוענת ששוקולד עשוי מפרי הקקאו ושזה ללא ספק בריאות... ואז הוספתי שצריך לאכול כל יום פירות בכמה צבעים ויש גם שוקולד לבן ושוקולד קראנצ'י-!!
היא הסכימה ואנחנו בהחלט חיות לפי התאוריה הזאתי.
ועכשיו היא כבר לא מסתכלת לי למסך אז אני יכולה לסגור את הפיסקה הזאת מהר מהר...

בי בי!! [מהרררר כי אני פה שעות וגיליתי שאין לי בכלל כסף בארנק.. נראה לכם שהם יתנו לי לשטוף להם פה כלים??]


ועכשיו יש גם תמונות:
http://picasaweb.google.com/brudye/NZTake10#

Milford PART 2

מצטערת על כל הטחינות מוח על המילפורד
באופן יחסי התמונות משמה לא הכי מרגשות
אבל היו לי המון חוויות ואין לי משהו יותר טוב כרגע לעשות אז אני אמשיך לעדכן לי.
הי, לא חייב לקרוא הכול ברצף!! אפשר להדפיס ולתלות בשירותים או משו...

איפה הייתי? אה כן בכמה תותחית אני!


אז ביום השלישי בבוקר הבחורה הפינלנדית שישנה לידי שכולה בלונדינית כמו אפרוח קטן העירה אותי שזה בסדר כי אני הערתי אותה בלילה בחיפוש רועש אחרי הפנסטיל וגם, הי, צריך לקום.
היה שקט אז חשבתי שבגלל שהשעה 6 וחצי כולם ישנים ורק כשקמתי קלטתי ששקט כי כולם למטה כבר אוכלים א.בוקר!! טיפסנו על ההר וזה היה נורא קשה אבל המקל שקניתי עזר ומאוד הקפדתי לפחות שהזוג המבוגר מאחורי לא יעקוף אותי. בשלב מסוים נכנסתי לזה וממש נהנתי.
צריך לטפס ולטפס עד לממוריאל ואז לטפס עוד קצת עד לפיסגת ההר ולשירותים עם הנוף הכי יפה בעולם שהם הגדילו לעשות והוסיפו חלון בדלת כדי שתוכל לשבת ולהנות..

משמה כל מה שנשאר לך זה ירידה ענקית של כל מה שטיפסת ביומיים. בברושור הם רושמים שהירידה זה אחד החלקים הכי קשים בטרק ושצריך לעצור כל כמה דקות כדי לתת מנוחה לברכיים אבל אני משומה נורא נהנתי מהחלק הזה וחצי רצתי את כל הירידה.
אני כ"כ דפוקה בעליות שאני חייבת להיות טובה בירידות. לפחות זה...
התחלתי לעקוף מלא אנשים וממש נהנתי לי מהחיים. כולם קצת מחליקים מדי פעם בירידה כי זה מלא אבנים רופפות ומשומה ועוד דווקא כשהלכתי לי לאיטי הבאתי חליקה. מילא שהחלקתי אבל התיק שלי עם הקילו אורז צבר את התנופה והעיף אותי קדימה ואז נפלתי לראשונה מאז שהגעתי לנ"ז מה שקצת מפליא כי בארץ בטרקים אני נופלת בלי הפסקה אבל זה לא היה נורא מדי אז זה בסדר.
בדרך ראיתי את שחר שיצא המון לפני והייתי בטוחה שיש לי עוד המון להגיע אליו, עקפתי אותו והוא אחרי זה אמר לי שהוא ניסה לעמוד בקצב שלי וכשהוא ראה שזה לא קורה הוא הפסיק לנסות. היה פיצול בטרק עם אפשרות ללכת לראות את אחד המפלים הכי גדולים בנ"ז ואז לחזור שזה תוספת של שעתיים הליכה. התלבטתי כל הדרך וכשהגעתי החלטתי לעשות את זה. אני פונה ויש שמה ביקתה ויושבים על הדשא כל הקבוצה שלי שהתחילו מוקדם בבוקר ואוכלים להם צהריים. היה שם קפה אז ישבתי ושתיתי. אחרי איזה 20 דקות הגיע שחר ושתינו ביחד ודיברנו, היה ממש נחמד. כולם כבר הלכו למפל וצחקנו עליהם שהם כמו עדר שהולך לכל מקום ביחד.. בשלב מסוים התחלנו גם ללכת לשמה וראינו את כולם חוזרים. חלקם הלכו למאחורי המפל אבל זה קור אימים והמים נופלים עלייך בכמויות, שחר החליט לנסות והתחרט באמצע הדרך לא שזה עזר לו כי הוא היה כבר ספוג מים.
חזרנו ביחד ודיברנו כל הדרך על מה אפשר לעשות בתיאלנד וכו. הייתי בטוחה שאני אגיע וכל המיטות השוות יהיו תפוסות אבל להפתעתי הגענו בין הראשונים.
הנופים של היום השלישי הרבה יותר יפים משל היום השני. זה בגלל שביום השני אתה הולך בין שרשרת הרים אדירה ותוהה האם מתישהו היה איזה מסכן שהיה צריך לטפס על הדברים העצומים האלה ואז ביום השלישי אתה מתחיל ללכת ומגלה שאתה המסכן ההוא.
בערב ישבנו עם כולם ודיברנו, שוב צחקנו על האורז שלי. אני הרצתי כמה בדיחות על הסנד פלייז שזה נושא כאוב בצורה אוניברסלית ותמיד משעשע. סיפרתי שהכנתי סנדוויץ' עם שוקולד במקום שורץ זבובי חול והייתי בטוחה שכמו כל זבוב נורמלי הם ימשכו לסנדוויץ' שלי ושהלכה לי ארוחת הצהריים שלי עכשיו אבל להפתעתי הם בכלל לא התקרבו אליו ורק נמשכו אלי ושהם בכלל טורפים ונמצאים לחלוטין מעל בני האדם בשרשרת המזון. היה מאוד משעשע בערב, כולם הבינו את הבדיחות שלי -יאי לי. גם הגרמנים..
אגב זבובי החול הנוראיים האלה, היה אחד איתי בשירותים ורציתי להרוג אותו כמובן כדי לא לגלות אחרי זה עקיצות במקומות אסטרטגיים אז מחיתי עליו כף בחוזקה וחיפשתי אחרי זה שאריות גופה או תיעוד כלשהו אחר לזה שהתרחש כרגע רצח ולא הצלחתי למצוא... אבל אני מקווה שלפחות עשיתי לו טראומת מלחמה או לפחות הורדתי איזה רגל. אתם בכלל לא מבינים עד כמה העקיצות שלהם נוראיות. גם עכשיו, שבוע אחרי, אם אני אגרד את אחת העקיצות, היא תתחיל לגרד ולהציק מחדש כאילו הרגע קיבלתי אותה.

בכל אופן המילפורד לגמרי השתפר בשבילי! אפילו שכל הלילה נחרו לי בחדר בלי הפסקה.. כאילו הם מחפשים אותי האנשים האלה.!
התעוררתי ליום הרביעי והאחרון של הטרק. בגדול אמורים לקום מוקדם כי יש סירה לתפוס בסוף הטרק ב-2 בצהריים ולא רצוי לפספס את זה אבל אני עוד ישבתי בבוקר לדבר עם בחורה מקסימה בחדר אוכל על ישראל והצבא והכול כי היום האחרון הוא יום קל בטירוף הולכים רק 5 שעות בדרך מישורית והתיק כבר לא שוקל מיליון טון.. רק טון וחצי. אני שמתי אוזניות ולגמרי נכנסתי לעניין התחלתי לטוס את הטרק ועקפתי את כולם מאוד מהר.
הגעתי שוב לשחר שיצא הרבה לפני, הוא השתגע מזה שאני לא עוצרת כי באמת ב-5 שעות עצרתי רק פעמיים.. זה המון הליכה מהירה רצופה. אבל אם אני עוצרת קשה לי להמשיך ואני מעדיפה את זה ככה.. בשלב מסוים הבנתי שאני הראשונה מכל הקבוצה וזה די מצא חן בעיניי לסיים ראשונה את המילפורד.
הייתי מגיעה אחרונה אם זה לא היה בוש וולק ולא היה נוף כי כשיש נופים אני כל שנייה עוצרת לצלם.
מה שקרה אבל זה שבשנייה האחרונה, ממש כשכבר רואים את הצריף של הסוף, עקפו אותי שני בחורים-!!! חצופים שכאלה.!!
אבל טכנית אני הגעתי ראשונה, אני מבקשת.

ישבנו ב"סנד פלי פוינט" שבו מחכים לסירה והיה לנו שעה להעביר כולם אכלו קרקרים ודברים מסכנים כאלה ואני כזה- אני רואה שכולם נפטרים משאריות האוכל האחרונות שלהם, מישהו רוצה אורז??
ועוד כמה בדיחות אורז שנורא הצחיקו את כולם...

הסירה הגיעה ועלינו עליה, הזוג המבוגר שכל פעם עקפתי אמר לי כל הכבוד על הכושר המטורף שלי ועל זה שסיימתי ראשונה את המילפורד מהקבוצה ואז סיפרתי להם על שני הבחורים שעקפו אותי בשנייה האחרונה והצבעתי עליהם אז הזוג עושה להם- אתם ממש לא בסדר! והבחורים בכלל לא הקשיבו לנו ולא מבינים למה כל הסירה מסתכלת עליהם ונוזפת בהם! זה היה משעשע...
טוב הסירה התחילה להניע ועשתה קולות חזקים כאלה של לא מצליח אז אני כזה- אוי, זה בטח בגלל האורז שלי... וכולם נקרעו מצחוק.. בסוף הסתבר שהיא סתם הסתובבה במקום ושטה אחרי זה כמו גדולה.
כשהגענו נפרדנו מכולם ואני עליתי על ההסעה לטה אנאו ובדרך עלו מלא ישראלים. התיישב לידי אחד וכל הדרך דיברנו, היה נורא נחמד אפילו שלקראת הסוף כבר היתה לי בחילה נוראית והייתי בטוחה שאני הולכת להקיא.
באכסנייה היה איתי בנצי הבחור הדתי שלקחתי טרמפ לקווינסטאון אחרי שנפרדתי משבע ואמיר וקבעתי להקפיץ אותו איתי למחרת לוואנקה לעשות שמה את השבת עם שבע.
פגשתי באכסנייה טונה ישראליים שלא הכרתי אני ושבע קוראות להם "הישראלים החדשים" כי הם כל הישראלים שרק נחתו בכרייסצ'רץ ורק מתחילים לברר על טרקים ואין להם שמץ של מושג בכלום בדיוק כמו שאני הייתי. הם מסתכלים עלי בעיניי עגל ואני צריכה להסביר להם הכול מההתחלה כמו איזה זקנת שבט... זה קצת מבאס כי כל הישראלים שטיילו איתנו שאנחנו רגילים ואוהבים כבר טסו אבל גם החדשים נחמדים. זה פשוט מוזר זה הכול.
וקצת עצוב..

יום שישי עשיתי בפעם האחרונה את הדרך מטה אנאו לוואנקה דרך ארוכה ומפותלת שעושה סחרחורת וכאב ראש. פגשתי את שבע וזה היה כייף ומשמח ברמות לראות אותה שוב. הבחור בקבלה צחק עליה שהיא אמא שלי כי תוך שנייה היא השתלטה על העניינים וחזרה לנוהג המעצבן [לפעמים] שלה לענות על שאלות במקומי ולהמשיך לי משפטים [זה נוח כי אני שוכחת הכול אבל לא כשאני זוכרת]
איך שראיתי אותה אני כזה- "שבע" "מה?" "יש לי מלא כביסה..." עם הפרצוף הממש מסכן שלי
כי הבחורה חולת כביסה, היא אפילו מקפלת לי את הבגדים כמו בחנות-!! אני עוד צריכה ללמוד איך עושים את הדברים האלה.. אז הסתובבנו כל היום והשלמנו פערים על השבוע שהחסרנו.

באכסנייה היה לנו מין יחידה חמודה לאללה עם שני חדרים של 3 אנשים מטבח שירותים וסלון קטן. בחדר שלנו היתה בחורה מצחיקה שבילגנה את כל הבגדים שלה וכל פעם שראתה אותנו טענה שהנה היא מסדרת ומעולם לא סידרה, אבל זה לא באמת הפריע לנו כי זה רק ליומיים. בחדר לידינו היו שתי בנות מקסימות מפינלנד שאחת מהן כמעט גיירנו הן יודעות הכול עכשיו על דתיים בשבת ועזרו לנו לחמם את האוכל וסגרו והדליקו לנו אורות והיתה עוד בחורה ישראלית גם כן חמודה ברמות שדיברנו איתה המון והיה ממש ממש כייף! ואיתנו היו עוד ישראלים, חלק בכלל לא ניסינו להכיר והחלק שהכרנו אהבנו בטירוף.
היו שתי בחורות ישראליות חמודות שהיו בדיוק במשבר בטיול ותהו אם להמשיך ביחד ואני ושבע סיפרנו להם את הסיפור שלנו ולקחנו אותן לטייל על אגם וואנקה ועשינו להן "דר' פיל" עם סחנשים והתוועדויות. ממש נהנתי מהשבת ההיא.. למרות שלקח לה המון זמן לצאת!!
אה! והיה חומוס ועוגיות כשרות וחלבה ששבע הביאה מהמסעדה הכשרה שפתחו בכרייסצ'רץ!! שזה כבר הוסיף..

במוצש הלכנו לסרט burn after reading של האחים כהן בקולנוע המגניב שיש להם שמה ושידעתי שאני עוד אזכה לראות בו סרט. כל המושבים שמה הם ספות נוחות ויש גם אפשרות לראות את הסרט בתוך מכונית וכל מיני שטויות כאלה. סרט... נחמד. יש בו דברים מפתיעים מאוד והמוסר השכל מאוד משעשע אבל לא להיט היסטרי.

יום א' יצאנו לדרך לכיוון הקרחונים. המורל באוטו היה גבוה והדרך היתה יפיפיה. אחת היפות שראיתי... לא יכלתי לצלם הרבה כי אני נהגתי אבל עצרנו איזה פעם או פעמיים. ככל שהמשכנו הנוף נהייה ג'ונגלי משהו והזכיר לי את אפריקה או משהו... היה כייף אדיר במכונית. שרנו בקולי קולות ושבע לא הפסיקה להצחיק אותי שזה די נדיר במיוחד לבחורה שטוענת שהיא לא מצחיקה.
הגענו לקרחון פרנץ ג'וזף אחרי מיליון שעות נהיגה. עשינו לנו בוקינג למחרת לחצי יום טיפוס על קרחון עם מדריך והעברנו את שארית היום די בכייף.. הלכנו לפאב וסתם הסתובבנו ודיברנו הרבה. סיימתי בערב את הספר "אשתו של הנוסע בזמן" שזה ספר אדיר ועצוב וקשה ובעיקר אדיר. "אני ממליצה".

למחרת שני אכלנו את א.הבוקר הקבועה שלנו שיותר טעימה מכל ארוחה אחרת לא יעזור מה יגידו. יש בה טוסט וחביתה ואבוקדו ועגבניות וזה אחד הדברים היותר טעימים שקיימים. טוב, די על אוכל! [אני פה כותבת כבר שעות ומתחילה לגווע ברעב לאיטי] ויצאנו לדרך.
חתמנו על ציוד מיוחד- מגפיים נגד מים שכבר הגיעו רטובות ולא נעימות, קוצים כאלה ששמים על הנעליים כשמטפסים על הקרח, ומעיל גשם. האוטובוס לקח אותנו ויצאנו לשמה וטיפסנו. היה מדריך נחמד שלא הפסיק לקשקש בשכל הוא כזה- "מאיפה נראה לכם הגיע הקרחון העצום הזה לכאן?" ואני-"אההה... מסוק?" אבל בעיקר היה הרבה צחוקים בינינו כי כל הקבוצה היתה יבשה כמו אני לא יודעת מה ורק אני ושבע שרות בקול "אי-אי-אי אי-אי" שזה השיר שאמיר הביא איתו מבית חב"ד ואנחנו מוחאות כפיים ואנשים לא מבינים מה נחת עלינו לכל הרוחות. בקיצור היה ממש מצחיק שמה אבל רק כי אנחנו קרועות לגמרי. היה איזה חלק שכמעט החלקתי ונפלתי ולשבע ברח כזה חצי צחוק- "העאאא" מוזר אז אני מחקה אותה- "האאא כמעט נפלת מקרחון בגובה 1500 מטר ומתת" ואז לא הפסקנו "האאא כמעט נפלת ושברת את הראש ואני המשכתי לטייל לבד" וכל מיני כאלה שרק נהיו יותר ויותר הזויים... עד שנגמר הטיול קרחונים הזה שבאמת למזלינו לא עשינו את היום השלם כי הוא התחיל למצות את עצמו.
חזרנו והכנו מרק תפו"א ובטטות אדיר עם אורז [שוב אוכלללל אני רעבה!!] והלכנו לישון.

ואז הגיע יום שלישי שעליו אני אספר.... מתישהו.. כי כבר ממש מאוחר ובאמת שאני כאן שעות מגבה דיסקים וכאלה.
וזה טוב, ככה יש מתח!!

בוקר טוב לכולם!

:)
ברוריק.