TIMARU

עברו כל כך הרבה דברים מאז הפעם האחרונה שעידכנתי
מדהים לראות איך הגלגל לא מפסיק להסתובב.
אמיר כל הזמן ניסה להסביר לנו בהתחלה שכשמטיילים שום דבר לא ברור או מובן מאליו ורק לאחרונה הבנתי למה הוא מתכוון.

בשבת ירד מבול בכרייסצ'רץ' גשם שלא ייאמן ושלא מפסיק אפילו לדקה. אכלנו בערב בבית חב"ד וגם בצהריים וכך הלך לתימיון מרק מעולה שהכנתי בשישי וגם פסטה משובחת. במשך השבת אני ושבע דיברנו הרבה הרבה עד שהגענו למסקנה שנפרדים והיא ממשיכה עם אמיר ואני מטיילת לי להנאתי לבדי. אפילו כבר בניתי על לקנות מכונית של ישראלי שהכרתי בבית חבד. יום א' בבוקר חזרנו לאכסנייה שהיינו בה ביום חמישי ופגשנו את אמיר. המשכנו לסטארבקס כמובן. היתה שמה בחורה יפנית שכשהיא הקריאה בקול את המשקאות כדי שאנשים יבואו לקחת אותם היא ממש צרחה ואי אפשר היה להבין מילה כי היא יפנית ולא יכלנו להפסיק לצחוק ואנשים מסתכלים עלינו וגם צוחקים כי, טוב זה היה הורס מצחוק.
משמה המשכנו לגנים הבוטניים. אין לי מושג מה אמורים לראות שמה כי ראינו רק דשא ועצים. או שזה מה שאמורים לראות שמה.. לא היה מרגש במיוחד אבל לפחות דיברנו כולנו ביחד והחלטנו ש... כמה מפתיע- כל אחד יעשה מאמץ על מנת שנמשיך לטייל ביחד. כי בסופו של דבר אנחנו מעולים בתור קבוצה, פשוט היו כמה דברים שנהייה צורך לדבר עליהם פתאום.

בכל אופן ביום א' הלכנו להדלקת נרות בבית חבד. אני לבשתי את החולצה החדשה והחגיגית שלי ושבע אפילו עשתה לי צמה. כן כן...
לקחנו את ניק הגרמני זה שבא איתנו עוד מלייק נלסון להדלקת נרות. הוא נורא מתעניין בכל מה שקשור ליהדות וכל הערב רק הסברתי לו דברים שנראה לי יש יהודים חילוניים שלא יודעים. הוא מאוד התלהב מהסופגניות וההדלקת נרות ואפילו תפסו אותו החבדניקים לרקוד קצת. באמת שהוא היה חמוד אבל לי ולשבע יש דירוג בחורים. זה התחיל מהעובדה שאסור לנו לאכול בשר ואני כל פעם מאיימת על שבע שאם יעבור יותר מדי זמן בלי בשר אני אוכל אותה כי היא דתייה אז היא כשרה ואז נוצר לנו הדרוג בחורים: גוי= לא כשר. יהודי חילוני= כשר. יהודי דתי= חתןןןןן!!!! אז לצערנו ניק לא עמד בדרוג אבל הבטחתי לו שאם הוא יבוא לארץ אני אראה לו קצת מכל המקומות שלא הפסקתי לדבר עליהם.

יום שני התחלנו לטייל עם רביב שזה בחור שפגשנו במסיבת חנוכה ושאמיר מכיר מאוסטרליה. היו לו כמה ימים עד הטיסה אז הסכמנו לקחת אותו איתנו. נסענו לפנינסולה משהו, לעיירה קטנה ומדהימה שנקראת אקרואה. בדרך היה לנו רעש מוזר מהגלגל אז עצרנו שמה במוסך והאיש בדק את האוטו ואמר שלמחרת בבוקר הוא יוכל להחליף לנו את הפאנל של הבלמים משהו כזה. בקיצור נשארנו שמה באכסנייה אחת המדהימות חמודה וביתית עם 2 כריות לכל אדם ומצעים שווים ואפילו בקבוק מחמם לכל אחד. הסתובבנו שמה באזור והיה מהמם. בערב הדלקנו נרות בחנוכיה שבעלת הבית הביאה לנו ואפילו היו לה נרות מקוריים של חנוכה. והיא לא היתה יהודיה פשוט בחורה נורא נחמדה.
למחרת ניסינו שוב לדוג במזח שמה, ללא הצלחה!!! אבל היה כל כך יפה שזה היה שווה את זה. איזה נוף מדהים.
המשכנו משמה סתם למקום שנקרא קאריאה אם כי יכול להיות שאני טועה כי כל השמות האלה עושים לי כבר מיש-מש בראש. הלכנו לישון בטריילר פארק אבל בגלל שבאוהל יש מקום רק ל-3 ניסינו כל מיני קומבינציות שבסוף בלית ברירה הובילו לאופציה היחידה שאני ושבע נישן באוטו ואמיר ורביב באוהל. אני לא ישנה יותר באוטו. נורא פחדתי שבאמצע הלילה מתוך שינה אני אתחיל לנהוג או משהו... היה מגניב שמה אבל, היה גן משחקים שווה עם טרמפולינה ענקית ואני ורביב שיחקנו פיצוצים עם כדור שהיה שמה ואז שרנו את כל רפרטואר שירי איפה הילד ומשינה שזכרנו בזמן ששבע ואמיר חיפשו את עצמם...

למחרת יום רביעי הורדנו את רביב באמצע הדרך שיתפוס טרמפים בחזרה לכרייסצ'רץ' המשכנו ללייק טקאפו בהמלצת הדפי. אין צורך לציין שעד כה זה אחד המקומות הכי יפים שהייתי בהם בחיים שלי מדובר באגם טורקיז טורקיז מוקף הרים גבוהים ועננים מהממים ו.. שלמות. ישנו באכסנייה שממש קרובה לאגם ואפילו נשארנו שמה עוד יום מרוב שיפה שמה בעיקר טיילנו באזור והסתלבטנו בשמש שנזכרה לצאת!.
הדלקנו נרות ובגלל שחייבים להדליק בחוץ כי אסור בפנים ניסינו להעביר את הזמן אז עשינו תחרות הימורים איזה נר יכבה קודם. היה מרוץ דרמטי ומותח עם הרבה טוויסטים. לדעתי הייתי לוקחת ושבע רימתה ועשתה פווו אבל אף אחד לא מאמין לי...
היום יום שישי המשכנו למקום שברח לי השם שלו, אנחנו שוב באכסנייה חמודה אז נעשה כאן שבת. יש פה פסטיבל כריסמס או משהו אז הלכנו והיה מופע עם זמרת וכולם זקנים יושבים ובוהים בה ואני ושבע מוחאות כפיים ושרות, אני לא יודעת אם זאת התנהגות נאותה בנ"ז אבל היה כייף! ובגלל שהיום "בוקסינג דיי" [יום אחרי כריסמס או משו] אז יש מלא הנחות בחנויות. לא קנינו הרבה אבל טיילנו המון בחנויות והתרשמנו. היה כייף :)
וזהו, מי יודע לאן נמשיך מכאן. שבוע חדש והכל יכול להיות..

שבת שלום לכולם.

new pictures

מלבד הרשומה האחרונה של כרייסטצ'רץ העלתי עוד איזה מאה תמונות חדשות
"איזה מאה" בגלל שיצא לי איכשהו רק 99

תהנו:
http://picasaweb.google.com/brudye/NZTake5#

CHRISTCHUTCH

אהלן לכולם!!

שבוע לא קל עבר על כוחותינו.
לא קל זאת מילה חמודה לעומת השבוע האחרון...
מלבד העובדה שדפקתי את המצח במדף כשציחצחתי שיניים ועשיתי לי קבוטה רצינית וכואבת, ונלחמתי עם הזיפזפ של השקש בלילה ועפה לי היד לשפה וחטפתי גם שמה מכה, ו-אבד לי הפלאפון ליום שלם [רק כדי לגלות אותו אח"כ על הריצפה של האוטו] והיו לי בחילות איומות ולא הצלחתי לאכול כמעט כלום, מעבר לכל זה.. התחילו לצוץ בעיות שלא קשורות בכלל לטיול ומתייחסות יותר לבני אדם מה שהוביל בסוף לפיצול שלי ושל בתשבע מאמיר בתהליך ארוך, מייגע, עצוב, דרמטי, סוחט נפשית ברמות שאי אפשר לתאר ומאוד מאוד מסובך.
וזה מה שעבר עלי השבוע.
אחד היותר מחורבנים מאז שהגענו לכאן.
הייתי מפרטת יותר אבל כבר הפסקתי לעקוב מי קורא לי את הבלוג אז נשאיר את זה ככה.

בכל אופן השבוע התחיל דווקא נחמד. הממ.. גורדי לקח אותי ואת שבע לעשות קייאקים באגם ליד הבית שלהם ואז נסענו לעשות קניות ואכלנו שקשוקה וקציצות טונה מעשה ידי להתפאר [שבע לא אהבה.. ^*!~$] קמנו ביום שני ולמרות המזג אוויר המחורבן שרודף אותנו נסענו לנלסון לייקס וישנו שמה בלודג'. היה לנו קשה מאוד לתכנן איזה מסלול נעשה בגלל המזג אוויר שהיה גשום והרוחות אז ויתרנו על בקתת אנג'לוס שאמורה להיות שווה אבל ממוקמת על ההר ובחרנו לעשות את המסלול סובב האגם. בכל אופן יצאנו ביום שלישי בצהריים כי לפי התחזית בצהריים הגשם היה אמור להפסיק. הלכנו בתוך יער אז לא ממש הרגישו את הטיפות אבל הנוף היה קצת מאכזב כי העננים האפורים הסתירו הכול. מה שכן זה הפך את המסלול לבוצי וככה הכול היה הרבה יותר אתגרי ומרגש. היו הרבה חליקות קטנות כאלה ודילוגים מעל ביצות. ממש ממש נהנתי מהקטע הזה, זה כ"כ בנוי בשבילי, טיפסתי על אבנים ועצים שנפלו, ומדי פעם יש נהרות קטנים שצריך לחצות ובכל אחד יש אתגר אחר וצריך למצוא מסלול של אבנים שאפשר לעבור דרכו ואני נהנתי מזה בטירוף. הייתי קופצת לי לגדה השנייה תוך שניות ומחכה לשבע ואמיר שיסתבכו להם לאיטם בכל מיני ניסיונות לחצות באזורים רדודים יותר.
טוב אז זה היה החלק הנחמד. הגענו לבקתה אכלנו אורז שרוף והתארגנו לשינה. זה די מגניב לישון בביקתה באמצע מסלול, יש שתי קומות של דרגש ארוך ארוך ועליו מזרונים וככה אתה ישן עם עוד איזה 10 איש בשורה אחת. אבל באמת שכולם נחמדים ואתה מדבר איתם ומחליף חוויות.
בכל אופן קמנו למחרת שוב לגשם וכדי לחסוך 3 שעוות מהמסלול בחרנו לחצות את הנהר. הנהר היה גועש ברמות בינלאומיות. בהתחלה הורדנו נעליים וחצינו את כמה נהרות קטנים וחשבנו שזה הנהר שכולם מדברים עליו. המים היו קפואיייים ברמות שאתה צורח כבר ולא מרגיש את הרגליים. ואז לבשנו נעליים והמשכנו רק כדי לגלות את הנהר האמיתי. למזלנו בדיוק עברה קבוצה של מלא אנשים וראינו איפה הם חצו כי באנו לחצות במקום לא טוב. וגם היו שמה זקנים וכשראינו שהם עושים את זה ידענו שאולי בכל זאת אנחנו גם נצליח. הם הלכו בשלשות והחזיקו אחד את השני כי הזרם כ"כ סוחף אז החזקנו ידיים אני אמיר ושבע וחצינו. היה אדיררר... הזרם מעיף אותך ואתה נלחם איתו כדי ללכת. לא משנה :) העיקר חצינו והמשכנו שוב במסלול שאם הוא לא היה גשום ובוצי סביר להניח שהוא היה די משעמם.
חזרנו ללודג' בצהריים וסתם העברנו את הזמן, ראינו "חברים" והיה באחד הערוצים גיבורים ונמלטים ואני החזקתי את עצמי לא לזפזפ [למרות שלפעמים התפלק לי] כי הפרקים שלהם ממש מתקדמים לעומת איפה שאני הייתי כשעזבתי את הארץ.
יום חמישי נסענו לכרייסטצ'רץ'. הצטרף אלינו ניקולס בחור חמוד מגרמניה שיצא לי לדבר איתו המון על ישראל ובעיית הערבים והשואה ורק אז לגלות שהוא מגרמניה.. סתם אבל הוא ממש ממש נחמד וגם הוא אהב אופספרינג אז יכלתי סוף סוף לשים את זה באוטו. נהגנו המון שעות, החלפתי את אמיר באמצע ואני נהגתי את החלק האחרון שבו מגיעים לעיר אפילו שאני שונאת לנהוג בעיר במיוחד שאין לנו מושג לאן. הגענו לאכסנייה חמודה לאללה עם המון ישראלים והעברנו שמה לילה גורלי וארוך שבסיומו הוחלט שאני ושבע ממשיכות ונפרדות מאמיר.
בבוקר הלכנו לסטארבקס לקפה ורשימת החלטות לגבי יום שישי ואז הלכנו לפאק אנד סייב כי נגמר לנו כל האוכל והיינו צריכות להצטייד בהכל מחדש. עכשיו אנחנו בבית של ליאת ורוי, הם ישראלים שמשכירים חדר בבית שלהם ונלך להתפלל בבית חב"ד הלילה. לאן נמשיך מכאן אין לנו מושג. בגדול תיכננו להישאר קצת כאן בגלל הבשר אבל לכל הרוחות גם להם אין פה בשר-!!! יש בעיה עם השחיטות ואין בשר כשר כרגע. הלכנו למסעדה הכשרה ואכלנו פיתה עם חומוס ופסטרמה שהגיעה מסתבר מאוסטרליה אבל זה נורא איכזב אותנו והפיתה יש לציין לא היתה טעימה מי יודע מה.
אה וקטע מצחיק- בית חב"ד נמצא בבית מס' 450 A ואנחנו נכנסו ל-450 ונראה לי היה שמה איזה.. בית בושת, אהם או לא יודעת מה כי זה הרגיש כמו כניסה למועדון פרטי והיה שלטים שלא להיכנס מתחת לגיל 18 אז באנו לברוח כי הי, זה לא בית חבד ואיזה אישה מבוגרת אחת פתאום הופיעה במין חלון ועושה לנו כזה אני שומעת אנשים במדרגות ואז הסברנו לה שטעינו ורצנו משמה. טוב זה היה קצת משעשע...
בכל אופן..

אז זהו.
נקווה שיהיה שקט.
עכשיו הפרסומות :)

richmond

אהלן לכולם ושבת שלום.
אצלנו שבת כבר יצאה סוף סוף. אומנם ב-10 בלילה אבל הי, זה גם משהו.

בסוף נשארנו לנו בריצמונד עד יום רביעי בבוקר. פיליפ הבחור שישנו אצלנו מצחיק בטירוף, ז"א הוא קצת מוזר :| ובלילה האחרון הגיעו איזה עוד 5 ישראלים והיינו בתפוסה מלאה. כל יום הלכנו לדוג וכרגיל לא תפסנו כלום אפילו שאמיר הכין פיתיון-על ודחף את כל הפיתיונות שלנו לתוך שקיק וקשר את זה ושם 2 קרסים..
בכל אופן ביום רביעי יצאנו לטרק "אייבל טזמן" עם כל הציוד על הגב. כן כן.. שקש"ים גזייה ואוכל ל-3 ימים. ואמיר סחב גם את האוהל רחמנא לצלן עליו. בגדול אמורים לתכנן את השינה לפי כמה קילומטרים אתה צועד ביום אבל בגלל שנזכרנו מאוחר וכל הבקתות והאתרי קמפינג היו תפוסים ובגלל שצריך להתאים את הכול לזמני הגאות והשפל כדי לחצות במקומות מסוימים נאלצנו לסדר את המסלול שלנו בצורה מאוד משונה. ככה שביום הראשון צעדנו רק שעה וחצי ואז התפננו על החוף המהמם, למחרת צעדנו איזה 12 קילומטר אבל התחלנו מאוד מאוחר כי השפל היה רק ב- 2 ויכלנו לחצות כבר ב-1. אגב זה אחד המדהימים, יש אגם עצום שאתה בכלל לא מאמין שאתה אמור לחצות אותו ואז תוך שעה כולו נעלם ואתה הולך על החוף וזה פשוט יפיפה. בכל אופן ביום השלישי לצערנו נאלצנו לצעוד 23 קילומטר שזה המווווון. וזה בכלל יום שישי ככה שזה לא היה אחד הדברים החכמים שעשינו אבל לא היתה ברירה.

אה וגם סחבתי מזרון חדש שקניתי, פשוט שלישון באוהל על הריצפה הקרה זה אחד הדברים היותר נוראיים שאפשר לעשות ואני יכולה לדעת כי עשיתי את זה פעמיים אז אמרתי לעצמי שלא משנה כמה לילות אני עוד אשן באוהל הזה- אני צריכה מזרון מבודד. התיק אגב היה כבד בטירוף. זה לא נעים הדבר הזה... לארוז אותו היה אחד הדברים, הייתי צריכה להעיף את כל השטויות שארזתי בארץ.. אלפי גופיות צבאיות שמעולם לא פתחתי אפילו וכפפות- ? וכולם צוחקים עלי מכל הדברים ששלפתי מהתיק.. מילאתי איזה 2 שקיות בדברים שמעולם לא השתמשתי בהם. אה ושקית שלמה רק של תחתונים. מה אני צריכה 30 זוגות תחתונים?? הממ.. אמא! אבל זה בסדר אמא כי אני ואמיר עושים תחרות "האמא הפולנייה" ושלו מנצחת.!! ;)

נחזור לטרק..
בהתחלה לקחנו water texi לטוטראנואי והיינו שמה עם עוד 2 ישראלים שישבו מאחורינו בסירה היו איתנו קבוצת יפנים וכל פעם זה שמסיע את הסירה מצביע לעבר כיוון מסוים, לא משנה מה הוא אומר, כל היפנים שולפים מצלמות ומצלמים. ואנחנו לא מפסיקים לצחוק עליהם שמה לכל הרוחות הם מצלמים? ואז הוא מצביע על אבנים ומדבר על כלבי ים והם מצלמים ואנחנו לא רואים כלום!! אז טענו שיפנית אחת בטח מצביעה וטוענת שהיא רואה וכולם משתפים איתה פעולה.. בסוף אגב גם אנחנו ראינו כמה..
בכל אופן ירדנו שמה ואני ושבע מרססות על עצמינו חומר נגד יתושים כמו מטורפות. אמיר מסתכל עלינו ולא מפסיק לצחוק. יש צורך לציין שאמיר נראה כרגע כמו עוגת תותים בעוד אני ושבע נקיות מעקיצות מלבד כמה בודדות פה ושם... ישבנו על החוף והיה פשוט מדהים ואז הלכנו קצת והקמנו את האוהל ובישלנו וישבנו ודיברנו על דת וכל מיני כאלה וקצת שיחקנו קלפים. היה ממש נחמד. הלכנו לישון באוהל ואני כרגיל קמה אלף פעמים בלילה לפיפי [במבי אמרת שאת רוצה דיווחי שירותים לא?] וכל פעם שאני קמה [ולובשת נעליים בקור וכו] אמיר מתעורר משומה. וכל פעם הוא מציק לי בצורה אחרת, פעם הוא מנסה להעיף אותי מהאוהל כשאני לובשת את הנעליים ופעם הוא סתם מפריע לי... וזה פאקינג 3 לפנות בוקר. אי אפשר להתעורר מבלי שהוא יתעורר איתך המעצבן הזה :P.
התעוררנו והתארגנו לעוד יום הליכה. הלכנו והלכנו והלכנו והלכנו. ואז הלכנו עוד קצת והלכנו עוד קצת. הקטע עם השפל היה מהמם אבל כל הדרך קיללתי את הנשמה וחשבתי שאני מתה. זה כאילו הרגליים כואבות לך וכל השרירים.. הרגשתי לקראת הסוף שאם אני עוצרת נתפסים לי כל השרירים ברגליים.! אז פשוט שמתי על אוטומט וצעדתי בלי לעצור לרגע. היה פעם אחת שבגלל השפל ראו אופק כזה שהיה יפה והחלטתי לצעוד לראות מה יש שמה, אמיר ושבע חיכו לי והתחלתי ללכת, פתאום עבר מין קוואסקי קטן עם עגלה קטנה מעץ מחוברת מאחורה ואיש עליה אז שאלתי אותו אם יש מקום לעוד אדם והוא נתן לי טרמפ עד לשמה. זה היה מגניב, רק שבחזור הייתי צריכה לעשות את זה ברגל. אה והנוף לא היה כ-ז-ה שווה שמה.. הו שיהיה..

הגענו לברק ביי הכנו אוכל וישנו שמה, לי כבר כאב הכול בטירוף וחשבתי שאם אני אשן כמו שצריך אז זה יעבור ואני אהייה מוכנה ליום המחרת. אוקי, ניוז פלאש- שינה לא עוזרת לכאבים האלה. ירד גשם כל הלילה ואפילו שהאוהל היה נגד מים עדיין זה היה סיוט להתארגן בבוקר אני קמתי במצב רוח קרבי בטירוף לא הצלחתי כמעט לדבר מרוב הצטברות של דברים שהציקו לי ולא עזר שכל משפט של אמיר התחיל עם "ברוריה.." הוא ניסה לבדר אותי כנראה כדי לרומם את רוחי אבל אני בעיקר נשמתי עמוק וניסיתי לשכנע את עצמי שלרצוח אותו לא יעזור לי בכלום.. אז התחלנו מוקדם ז"א אמיר התחיל ב-7 ואנחנו התחלנו טיפה יותר מאוחר במטרה לקחת באמצע הדרך סירת texi water שתיקח אותנו לסוף הטרק כי יום שישי וזה הליכה של איזה 8 שעות והכול כואב לנו.. טוב התחלנו ללכת ואני כל הדרך טוחנת לשבע את השכל כי גיליתי שלדבר מעביר לי את הזמן בצורה מדהימה ושבע פשוט מהנהנת בראש כולה אדומה ומעוצבנת מההליכה הלא נגמרת הזאתי. הגענו לטורנט ביי לאיפה שהסירה יוצאת ב-10 והתיישבנו על ספסל לנוח פתאום מתיישב לידנו אדם והתחיל לדבר איתנו, מסתבר שיש לו סירונת והוא יכול להקפיץ אותנו לאנשהו שממנו הטרק ממשיך וזה חוסך לנו שעה הליכה ואז ישאר לנו רק 3 שעות במקום 4. הממ.. אני ושבע התלהבנו כמובן והסכמנו. אני גם מתקשה לא לסיים דברים והיה לי נורא חשוב לסיים את הטרק אז הלכנו על זה.. היה ממש כייף ושמחנו שחסכנו קצת דרך. ללמדכם- לפעמים לעצור ולנוח לרגע יכול לקדם אותך הרבה יותר.
אוקי, חשוב מאוד לצורכי הבהרה- סיימנו את הטרק ב-3 בצהריים. מי שרוצה לספור שעות מוזמן. זאת היתה הליכה ארוכה, ודי משעממת. זה כל מה שיש לי לומר.. חשבנו שאנחנו מתות. כל הדרך יש לך שלט- סוף הטרק עוד שעתיים וחצי, אתה הולך 3 שעות ואז מופיע עוד שלט- סוף הטרק עוד שעתיים. ואתה הולך והולך והולך והולך וזה לא - נגמר. ואז אתה הולך עוד ועוד ועוד ואתה בטוח שכבר סיימת וזה ממשיך-! זה היה ארווווך. גם כשהגענו לסוף הטרק הלכנו עוד איזה 40 דק' עד לאיפה שהאוטו. אני אישית כבר צלעתי בסוף זה כאבי רגליים לא נורמליים וגב ושרירים שלדעתי בכלל לא קיימים.

אה ובדרך כל רגע שאלנו אנשים שעשו את הטרק מהכיוון ההפוך כמה עוד יש עד שמגיעים, ואז שאלתי סתם זוג אחד והאישה מסתכלת על הבעל ועושה לו בעיברית- תגיד מתי התחלנו את הטרק? אז אני עושה לה- מה נראה לך? שאם תדברי איתו בעיברית אני לא אבין? ואז היא נקרעה מצחוק ודיברנו קצת. יש כאן מלא ישראלים דרך אגב כמעט בכל עצירה פוגשים כמה. כבר סיפרתי על הרדאר ישראלים שלנו והוא פועל תמיד. אנחנו פשוט מזהים ישראלים מקילומטרים. פגשנו בטרק גם את הקבוצת ישראלים שהיו איתנו בבית של דוד ולאה ובאו איתנו לראות את התולעים הזוהרות בקיצור הבחורה מסתכלת עלי ועל בת שבע ואמיר ועושה לנו- מה אתם ביחד? השמועות מספרות שהיה פיצול. אנחנו היינו בשוק שיש שמועות עלינו.. אבל האמת שגם אנחנו מרכלים על כל הישראלים פה אז זה די הגיוני.

בכל אופן בסוף הטרק אמיר כמובן נהג, אני לא חושבת שהייתי מצליחה לנהוג אחרי זה, בקושי הלכתי. נסענו להיט של גורדי ואנג'י תהרגו אותי מה שם המשפחה שלהם. איתנו יש עוד איזה מיליון ישראליים. כמובן שהסתבכנו בדרך עשרות פעמים עשינו את אותו כביש הלוך חזור עד ששבע רדפה רגלית אחרי ניידת של משטרה עם מפה, אנחנו היינו באוטו ופתאום מגיעה עוד ניידת ועוצרת לידה, היו שמה איזה 6 שוטרים ו-2 ניידות כולם מסביבה ואז צילמתי אותה כשהיא חוזרת אלינו בריצה עם הסברים איך להגיע, יצאה תמונה אדירה של שבע בורחת מעשרות שוטרים. בכל אופן המשכנו להסתבך לנו [כמובן שאני אומרת לפנות ימינה ואמיר ממשיך ישר ואז מסתובבים ומגלים שאני צדקתי וכו וכו בכל פנייה שנאלצנו לקחת עד לבית שלהם] לי ולשבע יש מיטות תותחיות וזה בית ממש יפה מעץ. הם מאוד נחמדים ועוזרים לנו בגלל השבת, מחממים לנו דברים וזה [הם גויים אז מותר] היו איתנו השבת גם 2 בנות דתיות שהכרנו כבר בוולינגטון אז בכלל היתה שבת מאוד נחמדה, שיחקנו קלפים וקראנו והחלפנו איתן מתכונים לדברים כשרים שמותר לנו כל מיני כאלה. הרצנו הרבה צחוקים, בכלל כמעט כל היציאות שלי עוד מימי המשרד תופסות פה ממש חזק. המשפט הגאוני שלי "אם יש מקום בלב יש מקום בבאנר" שונה קצת כדי להתאים לאזור [למרות שלפעמים הם אומרים אותו כמו שהוא] אמיר סיפר לי שהוא דיבר עם אמא שלו על אחותו שבהריון ושאין לה מקום בבית לעוד ילד אז הוא אמר לה שאני תמיד אומרת "אם יש מקום בלב יש מקום בכל מקום" מי יודע אולי יום אחד זה יהפוך למשפט אמיתי.. אפילו המצאות של מיקי כמו "וי קאן דו ביזנס" נאמרות כאן מדי פעם וכל פעם שלמישהו יוצא קול כרובי אז הוא עושה "שלום כאן כרובי מדבר..." עכשיו כשאני כותבת את זה אני נזכרת בהמצאה הגאונית של מיקי על "כל עוגייה בשבילך זה עוגייה אחת פחות בשבילנו" ננסה את זה פה נראה מה יצא.
אוח איפה הייתי? כן, לי אישית עדיין כואב הכול אז מחר לא נעשה כלום ופשוט נלך לדוג או משהו ובהמשך כנראה נעשה את נלסון לייק או.. טוב נראה כבר. באמת שאין לנו תוכניות או מושג לאן נמשיך אבל ככה קורים הדברים הכי מעניינים.

זהו אז שבת יצאה, עשינו הבדלה ואנג'י הכינה עוגת שוקולד לא לפני שהיא ביררה איתנו על כל המרכיבים ודאגה שזה יהיה כשר. בכלל הם מצחיקים, אחרי הקידוש בשבת הם עושים לנו- עכשיו כולם לקום ולתת חיבוק של שבת ואז הם עברו אחד אחד ודפקו לנו חיבוק ונשיקה. אז אחרי ההבדלה אני עושה- יש גם חיבוק של אחרי שבת? והיא נקרעה מצחוק והביאה לי חתיכת חיבוק ובוסה ענקית ועברה אחד אחד. הם אנשים מאוד חמים ונחמדים. ואפילו יצא לי לנגן פה בגיטרה. איזה כייף כבר כמעט שכחתי איך לנגן. כנראה נישאר כאן עוד יום.. אם כבר מיטה שווה אז עד הסוף.

אז שבוע טוב לכולנו!!
הרבה אהבה.!

south island

אהלן לכולם.
עבר לא כזה הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שעידכנתי

שבת אצל דורון ופאולין היתה ממש כייפית. בכלל הם זוג מדהים שממש נתן לנו תחושה טובה אפילו שפאקינג שרצנו אליהם איזה 4 ימים, וזה המון.. במיוחד שיש ילדים קטנים ושובבים ואתה גר אצלהם בסלון. אני ושבע אכלנו ממש טוב אותה שבת. אוקי, לא היה בשר.. אבל האוכל היה מעולה. פאולין הכינה עוגת שוקולד עם צ'ילי שזה אחד הדברים היותר חזקים שטעמתי אפילו שלרוב לא הצלחתי לסיים את זה. היה קפה טוב ושיחות ממש נחמדות.. חצי שיכנעו אותי ללכת לעבוד בגרפיקה בנ"ז. הם זקוקים פה לכאלה ואשכרה עובדים פה עד 5.!! דורון גם אומר שמתייחסים פה לעובדים כמו בני אדם ומקדמים אותם בכל דרך אפשרית אם הם מזהים פוטנציאל. זה נשמע סבבה ו-וולינגטון באמת עיר שווה והישראלים שמה כ"כ נחמדים.
אבל.
:)

אני צריכה את ארץ ישראל... [כולם לנשום]

בכל אופן יום א' אני ושבע עלינו על המעבורת, היה יום שמשי יפה סוף סוף. אגב רק בשבתות כאן השמש יוצאת משומה, זה נורא מתסכל... השייט היה נחמד, לא סבלנו יותר מדי אז זה כבר משהו והנוף מקסים..
ואז-! ירדנו באי הדרומי בפיקסטון ונפגשנו עם אמיר!! יאי. ז"א זה היה מתוכנן אבל עדיין.. העברתי לו את המפתחות של האוטו בטקס מרגש [ז"א שבע התחילה עם הערות בנוגע לנהיגה שלי אז עצרתי בפינת הרגעות והרשתי לו לנהוג] ונסענו לנו עד נלסון במטרה להצטייד באוכל ולהמשיך לריצמונד לישון אצל פיליפ מחיבורים שאמיר סידר לו ושהסכים לארח גם אותנו.. פגשנו בדרך ישראלית שאנחנו כל הזמן פוגשים העברנו מידע על טרקים וכאלה. פשוט שאמיר בזמן שאנחנו נחנו לנו עשה 4 ימים את טרק קווין שרלוט שאמור להיות מאוד קשה בעוד טרק אייבל טזמן אמור להיות קל יותר עם אותם נופים, כמובן שאני ושבע החלטנו שנלך עליו. העניין הוא שהיום [שני] יום גשום ככה שכנראה נלך לדוג לנו קצת..
אבל באמת שאם השמש לא תתחיל לצאת אני אתעצבן! סתם טוב אני לא אתעצבן אבל נו שתצא כבר.. P:

אין הרבה תמונות חדשות אבל אני כבר צורבת כאן אז שיהיה:

http://picasaweb.google.com/brudye/NZTake4#


אז זהו. שיהיה לכולנו שבוע מדהים. נא לעדכן אותי מהבית לגבי שימעל'ה אחי הקטן וה[כמו שהשמועות מספרות אבל עד שאני לא אראה אני לא אאמין] חייל.

ברוריק.

wellington

הי :)


אני עכשיו בוולינגטון- עיר הבירה של נ"ז כותבת סוף סוף עם מקלדת ישראלית נורמלית. יאי לי...

הגענו לכאן ביום רביעי בשעה 3 אחרי שהגענו למסקנה שאם אנחנו כ"כ רוצות להגיע לוולינגטון ומדברות עליה בלי הפסקה- פשוט נעשה את זה וזהו. חבל לגרור את הצד המערבי בכוח.

בהתחלה היינו כאן קצת בשוק. קודם כל אני שונאת לנהוג בעיר וגם אנחנו לא מכירות כאן כלום וכל הרחובות חד סיטריים וכל מיני כאלה והכי נוראי- אנשים כאן פשוט לא רואים בעיניים. אם יש כביש והם צריכים לחצות אותו זה מה שהם יעשו וממש לא יעניין אותם אם יש דברים זניחים בכביש כמו נניח.. הממ.. מכוניות!!! אז מהר מהר מצאנו חנייה בתשלום ויצאנו רגלית לקלוט קצת את העיר. יאמר לזכותה שהיא הרבה יותר שווה מאוקלנד! קודם כל וולינגטון מזכירה את ת"א בטירוף מבחינת האנשים, כולם כאן מתלבשים מוזר אבל בצורה נחמדה.. והאנשים פה באמת חמודים. אני ושבע מסתובבות עם מפה ומשום מקום אישה צעירה אחת מתחילה לשאול אותנו לאן אנחנו צריכות ולהסביר איך להגיע.

בכלל אנשים בנ"ז נחמדים שקשה לפעמים להאמין. נפל לנו אחד הברגים של הלוחיות רישוי ואני פחדתי שהיא תיפול לגמרי אז עצרנו באיזה סוכנות עצומה של BMW נכנסו למקום די מכובד עם דלפקים והכול ואנחנו ניגשים ומבקשים בורג ללוחיות רישוי באמת שזאת היתה שבע שביקשה אני בחיים לא הייתי עושה כאלה דברים אבל בצורה מפליאה האיש שביקשנו ממנו קם והלך למוסך של הסוכנות בלי לשאול אפילו והביא לנו בורג חדש.
הודנו לו מאוד ואז גילינו שהבורג גדול מדי. היה ליד גם סוכנות של מיצובישי שוב מכובדת מאוד אז אמרנו- נו ננסה.. מקסימום מה כבר יקרה. ושוב אותו הדבר, הבנאדם הלך והביא לנו בורג. בארץ לא היו יורקים עלינו אפילו!!

גם היינו בתחנת דלק וסתם שאלתי את המוכרת שהיתה בפנים איפה שמוכרים את כל השטויות אם היא יודעת כמה עולה להחליף את כל השמן באוטו. היא הלכה למנהל שלה לשאול והתחיל להיות לי לא נעים אז אמרתי שלה שלא משנה וזה בקיצור היא הכניסה אותי לחדר של המנהל והוא היה בטלפון אז אמרתי טוב נחכה קצת שהוא יסיים ואז אני אשאל אותו, פתאום אני מקשיבה לשיחה ומגלה שהוא מברר לי מחירים! ואז הוא בא איתי לאוטו, בדק לי שמן על הדרך, התכופף לריצפה והראה לי איפה הפילטרים של האוטו ובסוף גם שפך לי מים על השימשה [מה שהיה מיותר לגמרי אבל לא משנה] ככה זה אנשים כאן, אתה מבקש מהם דבר אחד והם עוזרים לך בכל דרך אפשרית שיש להם.

גם עם הכוונות לגבי מקומות.. אם אנשים לא יודעים לעזור לך באחוז גדול מהמקרים הם ירימו טלפון ויבררו. ובחנויות שולחים אותך לחנויות אחרות ששמה המחירים יותר זולים. מדינה שקצת מוזר לחיות בה בתור ישראלי...

יש להם קטעים הזויים כאן. נניח יש להם ברז נפרד למים חמים וברז נפרד למים קרים באותו הכיור. איזה היגיון מעוות. או שאתה קופא או שאתה נכווה- תבחר מה הכי פחות גרוע ולך על זה. והכי מדהים- כולם כאן ממחזרים. בלי יוצר מהכלל. לא משנה כמה אני אנסה לא לעשות טעויות עם כל המחזור הזה תמיד איכשהו אני אפספס משהו. אתמול עזרתי לפאולין [תכף נגיע אליה] לקלוף גזר אז עשיתי כמו שאמא לימדה אותי ששמים שקית וקולפים עליה כי אז קל להרים הכול לפח. כמובן שהיא לקחה לי את השקית והשאירה את כל הג'יפה-גזר בכיור כי את השקיות ממחזרים בנפרד-!
הם גם פאנטיים לגבי שימוש במים, כאילו אין להם מספיק.. בחיי שכולם מוזרים. או שאנחנו הישראלים צריכים לעבוד קצת על עצמינו...

בכל אופן!!! אז אנחנו בוולינגטון בבית של חברים של שכנים של בתשבע כן כן.. האבא דורון הוא ישראלי והאמא פאולין לא אבל היא יודעת כבר עיברית והכול והם שומרים כשרות בבית. אני ושבע בנינו על זה בטירוף רק שגילינו שהם צמחוניים! @#$@# אררר.. אז הלכנו לחנות של הבית כנסת בשביל בשר וגילינו שכל הבשר קפוא וצריך לבשל אותו. לא רצינו להפוך את הסיר שלנו לבשרי אז הסתפקנו בקצת פסטרמה כבש שנשארה להם עם טחינה שקנינו ובגט. זה היה סנדוויץ' מוזר אבל אכלנו בשררר!!! אחרי זה יום שלם הסתובבנו עם חיוך על הפרצוף. בעצם יותר כי אני עדיין מחייכת כשאני חושבת על זה...
אחרי זה צמוד לשמה יש גם את הבית ספר היהודי שלהם והמורה לעיברית שלהם ישראלית אז נשארנו איתה ועזרנו לה להכין סביבונים מכדורי קלקר. זה היה כמו לחזור לתיכון לרגע או למכללה עם כל השעות יצירה האלה ולשבת בתוך כיתה.. קראנו לזה- להחזיר לקהילה אבל האמת שהיה כייף דווקא. ומצאנו עוד ישראלי דתי שמטייל ופגשנו גם את איתי ונעמה ששניהם דתיים ופגשנו את איתי בבית הכנסת באוקלנד בשבת הראשונה ואז פגשנו את שניהם בצניחה חופשית והם עברו לאי הדרומי אתמול ואנחנו נעבור אי"ה ביום א' אז בטוח עוד נפגוש אותם פה ושם.

אה אנחנו עוברים לאי הדרומי ביום א'. יאי לנו...

אז שבת נעביר לנו כאן עם הקהילה היהודית ונקווה שתעבור עלינו שבת נחמדה. יש פה עוד זוג ישראלים שלומד ועובד כאן והם גם יתארחו אצל דורון ופאולין בארוחה. יהיה מעניין. לא יודעת באיזה תדירות אני אוכל לעדכן מהאי הדרומי אז נראה...

הרבה אהבה.
ברוריק.

2 December

צהריים טובים מפאלסמורת'-נורת'.
לפחות ככה שבע טוענת ואין לי כוח לבדוק במפה.

יש לי זמן הפעם לפרט ולהעלות תמונות אז- התכוננו!!

בכל אופן מה שלא הספקתי לכתוב פעם שעברה כי נגמר הזמן של האינטרנט זה שעברה שבת מטורפת על כוחותינו. לאה שהתארחנו אצלה לא היתה בשבת כי היתה לה התמחות איפשהו ונשארנו עם דוד והאורחת שלו והבת שלה. היה ממש כייף להיות לראשונה בבית שגם הבעלים שלו שומר שבת! ויכלנו לאכול חלק מהדברים שלהם אז בכלל- יאי לנו!!
ואז בצהריים הגיעה איזה אנגליה שמנגנת על חמת-חלילים. ובמוצ"ש הדלקנו מדורה בחוץ ודוד ניגן בכינור ממש יפה [הוא כלייזמר כזה] והיא ניגנה על החמת שלה כל מיני מנגינות איריות.. זאת היתה חוויה מגניבה.

אה וגם שבשישי חגגנו לשבע יומולדת 22!
כן כן גדלה הילדה...
עצרנו בפינת התרעננות והיא נשארה משומה באוטו מה שפעל לטובתנו כי אז הצלחנו להפתיע אותה. אני מרחתי שוקולד על פרוסת לחם, דחפנו נרות שקנינו מראש וזה היה העוגה שלנו. גם קנינו לה מתנה ספר כי היא אוהבת ספרים כמוני וסיימנו לקרוא את כל מה שהבאנו מהארץ [כן- "דמדומים", וכן- עשיתי את זה בשביל שיהיה לי עם מי לדבר כאן על הספר.. וגם בשביל לקרוא אותו בפעם המיליון. גאוני אה?] וכתבתי גם ברכה ואמיר כתב "משפטים מהטיול" והיה ממש נחמד.
שבע טוענת שזה אחד הימי הולדת השווים אז זה פעל.

טוב אז כפי שרשמתי כבר מקודם נפרדנו מאמיר ביום א' בבוקר. הוא בדיוק שלח לנו היום הודעה בבוקר [שלישי] שהוא עובר היום לאי הדרומי. אני ושבע ממש מתגעגעות ולא יכולות להפסיק להגיד "משפטי אמיר" כמו- "אווווף גווווין" במבטא המצחיק שסיגלנו לנו כל פעם שהאוטו מצפצף לפני שהוא נדלק כי צריך ללחוץ על הכפתור משומה.

נסענו לניו פליימות' בכביש "דרך העולם הנשכח" והיה בו נוף יפיפה, כשהגענו לא עשינו ממש הרבה כי אני הייתי שפוכה מהנהיגה אז הלכנו לישון באכסנייה, פגשנו שמה את לירון ששבע מכירה מהצבא והיא עכשיו מטיילת איתנו.

למחרת, יום שני, נסענו להר טראנקי ועשינו מסלול. המזג אוויר היה ממש מחורבן והנוף היה מעאפן. כאילו אמור להיות שמה נוף יפה אבל הכול היה אפור. האמת שהמסלול התחיל ביער שהכול היה בו ירוק מזכיר קצת את היער של בלה [רחלי ויעלי] מהספר דמדומים- אז זה היה די מגניב אבל אז הגענו לשלב הטיפוס והיו אלפי אלפי מדרגות שלא הפסיקו. כל פעם הגענו לסיבוב וחשבנו שזהו ואז ראינו עוד מדרגות!! מזל שאני רגילה לטפס 6 קומות במדרגות ע"ע יום כיפור אז לקח לי באופן מפליא יותר מהר, אולי בגלל שגם לא היה מה לצלם הפעם.

כשהגענו לפיסגה ראיתי את אחד הדברים היותר מדהימים. העננים הגיעו אלינו ובגלל שהיינו בפיסגה לאט לאט הם כיסו את כל ההר מסביבנו. זה נראה כמו ענן עשן עצווווום שמתקרב אלייך במהירות כמו בסרטים ומכסה את כל הסביבה. ואז לא יכלנו לראות כלום וגם ירד עלינו גשם אבל למזלנו בדיוק הגענו לשלב הירידה אז זה לא היה נורא.

הלכנו לישון בהיט של של זיטה ודוד היי ליד סטרטפורד. יש להם בית עצום ומיטות ענקיות ממש כמו בית מלון. בגלל שאמיר לא היה איתנו אני נאלצתי לדבר עם האישה בלי הפסקה, משומה בניגוד לשאר הפעמים שנושא השיחה מגיעה לישראל וכל מיני כאלה הפעם קיבלנו טחינה רצינית על גופיות מצמר ולבוש מתאים לטרקים. כולנו חייכנו ועשינו כן כן עם הראש עד שהיה מספיק מאוחר לפרוש לישון.

קמנו! ואמרנו שנלך לוואנגנואי לעשות את אחד מהגרייט וולק שכולל קייקים הגענו לעיר הזאת אבל המזג אוויר היה ממש מעאפן וגם מכל מיני סיבות אחרות הסכמנו שלא נעשה דברים עם מים ונמשיך הלאה כי לא אהבנו את המקום. אה, עשינו קניות כמובן! ואז המשכנו לאיפה שאנחנו עכשיו שזה רשום בתחילת הרשומה ואין לי כוח להעתיק ולהדביק. נקווה שמחר המזג אוויר ישתפר כי כל הגשם הזה לא בא לי בטוב והוא מוציא את החשק לעשות דברים.

עכשיו אני אלך להעלות תמונות לא לפני שאני אשאיר אותכם עם אחד הקליפים הכי שווים ביוטיוב!! נועה [אחיינית של... ואישיות בפני עצמה] הולכת!!!

http://www.youtube.com/watch?v=k4QcbI9js34


and pics:

http://picasaweb.google.com/brudye/NZTake3#

שבוע טוב לכולם!